אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי אברהם די בוטון

פרק ז · הלכה ב

פרק ז

וישתה היין מזוג וכו'. בפרק בן סורר ומורה (דף ע'.) אמרו אכל בשר מליח ושתה יין מגתו אינו נעשה בן סורר ומורה ואמרו שם דאע"ג דגבי ערב תשעה באב אמרו אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו ופירשו שם דהיינו מליח שני ימים ולילה אחד כשלמים ויין מגתו הוי שלשה ימים יותר מכאן אינו יכול לשתות מאותו יין דמיקרי יין לגבי אבילות וכן הבשר פחות משני ימים ולילה אחד במליחתו מיקרי בשר ואסור לאוכלו גבי בן סורר ומורה משעבר לילה אחד לא מיקרי בשר וכן לא מיקרי יין עד ארבעים ולא ידעתי למה לא ביאר רבינו כל זה:

או שאכלה בדבר מצוה וכו'. בפרק בן סורר ומורה אמרו במשנה (שם) אכל בעיבור החדש ואמרו שם בגמרא למימרא דבשר ויין מסקו והתניא אין עולין לה אלא בפת דגן וכו' ותירצו הא קמ"ל אע"ג דאין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואיהו אסיק בשר ויין כיון דבמצוה קא עסיק לא מימשיך ע"כ. ורבינו לא הוצרך לבאר זה אלא סתם וכתב בדבר מצוה דבכל גוונא משמע:

או שאכלו מעשר שני בירושלים וכו'. קשה קצת דמדברי רבינו משמע דטעמא דהא דמעשר שני הוא משום דהוי דבר מצוה שכן כתב כיצד אכל אכילה וכו' וכתב הא דמעשר שני משמע דבחד גוונא הוא ובגמ' לא משמע כן דאמרו שם כיון דכי אורחיה קא אכיל ליה לא מימשיך ע"כ ופירש"י ז"ל כדרך מצותו שנאמר בבקר ובצאן ביין ובשכר וכו' כלומר דכן הוא דרך מצותו ליקח מאותן המעות בשר ויין וכיון דדרכו כן לא מימשיך ואין הטעם משום דהוי דבר מצוה דאין המצוה לאכלו אלא הבעלים כדכתב רבינו בהלכות מעשר שני שהוא נאכל לבעליו כו' וזו היא המצוה כדכתיב ואכלת וכו' אבל מי שאינו בעליו אין בו המצוה ורבינו נראה דנתן טעם מפני שהוא מצוה ואולי דרבינו אין כוונתו אלא הטעם האמור בגמ' אבל משום דדמי למצוה כייל לה בהדי הנך:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה