לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יג
עבר אביו ואמו על עבירה וכו'. התוס' נראה דחולקים על רבינו שכתבו ביבמות בפרק כיצד (דף כ"ב:) על מה שהקשו שם על מתני' דחייב על מכתו אמאי קרי כאן ונשיא בעמך וכו' ותירצו בשעשה תשובה אמרו שם והא דאמר בפ' הנחנקין (דף פ"ה) לכל אין הבן נעשה שליח לאביו וכו' חוץ ממסית דאיירי בשעשה תשובה ומפני כן הוקשה להם דאי בשעשה תשובה היכי אמר רבינו אינו נעשה שליח להכותו ולקללו משמע הא אחר נעשה שליח הא אפי' אחר אינו יכול לקללו כיון שעשה תשובה והוצרכו לידחק בזה אבל רבינו אינו סובר כן אלא דהא דאמרינן אינו נעשה שליח להכותו וכו' איירי בשלא עשה תשובה ומפני כן אמרו דבנו אינו נעשה אבל אחר נעשה כיון דלא עשה תשובה ומה שאמר בפרק כיצד אמאי קרי כאן וכו' הוא משום דאמרו במשנה וחייב על מכתו לכך הקשה דאמאי חייב מיתה ולכך תירצו בשעשה תשובה אבל הכא לא איירי אלא לענין איסורא בלבד דאפי' לא עשה תשובה הא איסורא מיהא איכא וכן פירש הרי"ף בפרק ב' דיבמות וכתבו הרב כ"מ בפ' שלאחר זה. וא"ת א"כ לדעת רבינו כשהקשו בפרק הנחנקין לרב ששת דאמר דהבן נעשה שליח להכותו וכו' מהא דיוצא ליהרג ותירצו שם דאין מסרבין כו' למה ליה לאוקומי בהכי כיון דהא דרב ששת איירי בשלא עשה תשובה דהכי משמע מדאמרו במסקנא מאי הוי עלה וכו' ותירצו לכל אין הבן וכו' והא דאמרו לכל אין הבן וכו' מפרש לה רבינו בשלא עשה תשובה מינה דהא דרב ששת נמי בכי האי גוונא הוא וכיון שכן אמאי לא מוקי ברייתא בשעשה תשובה. ואולי דרבינו מפרש במסקנא אפילו דמסרבין בו לצאת מוקמינן לה לברייתא כדמוקמינן לה דעבד תשובה ומעיקרא משום דהוה ס"ד דאיירי דלא עבד הוא מוקי לה כשאין מסרבין לצאת וכשאמר במסקנא אלא אחר מ"ט וכו' הדר ממאי דאמר מעיקרא וה"ק אלא לעולם דברייתא בכל גוונא איירי בין מסרבין בין אין מסרבין ולא כדתריץ רב חסדא במסרבין דוקא אלא בכל גוונא וברייתא בשעשה תשובה כדמסיק: