אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים· רבי אברהם די בוטון

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

חוץ ממצות תפילין וכו'. דברי הר"א ז"ל בהשגות שדומים לדרכי דחק עצמו הרב כ"מ ז"ל בפירושם דסובר דמפרש הר"א ז"ל בגמ' פרק הנחנקין (דף פ"ח:) דמ"ש ויש בו להוסיף וכו' ר"ל אלו תניח בדעתך שיהיה כן אבל אין האמת כן ושקיל וטרי בגמ' לפי ההנחה בלתי אמיתית ואלו דברים רחוקים מאד. לכך נ"ל לומר דהר"א ז"ל הוקשה לו למה חייב בדבר שאם הוסיף גורע יותר מגרוע ועומד אדרבא ראוי לחייב הזקן ממרא יותר בגרוע ועומד שהרי מתחלה הוא גרוע מעיקרו לכך פירש הר"א ז"ל דמאי דנקט ר' אושעיא ויש בו להוסיף לרבותא נקטיה דאפילו גרוע מעיקרא אלא שאחר ההוספה גרעו חייב ומ"ש ואין לנו הוא פירוש דברי ר' אלעזר שאומר המימרא משם רבו ר' אושעיא ולשון המימרא שאמר לו רבו היה עד ואם הוסיף גורע ופירש הוא דברי רבו דמה שהוצרך רבו לומר דבר זה ויש בו להוסיף וכו' לא בא לרבות דבר אחר אלא תפילין שהיה בו זה שאינו גרוע מעיקרו אלא שאחר ההוספה גרעו וזהו שאמר הר"א ז"ל בהשגה ור' אושעיא שאמר השמועה ור' אלעזר הוא שאומר אין לנו כלומר ר' אלעזר תלמידו הוא שפירש דברי רבו ועל דא מקשה גמרא דהיכי אמרת דלא בא לרבות אלא זו הא איכא ציצית ולולב ולזה תירצו דלא בא לאלו דאי אין צריך אגד האי לחודיה קאי וכו' וא"כ לא פסל וכיון דלא פסל אינו חייב זקן ממרא בכך כיון דלא פסל ואי צריך אגד לא הוצרכה לרבות דגרוע ועומד הוא ולכך כתב הר"א ז"ל דה"ה לולב וציצית שהתוספת פוסל את העיקר כלומר אין טעם לומר דלא יהא חייב זקן ממרא דכיון דהתוספת פוסל את העיקר ודאי שראוי לומר דחייב זקן ממרא. ומה שהקשה הכ"מ ז"ל דליכא בלולב תעשה ולא מן העשוי במחילה מכבודו דבהדיא אמרו בפ"ק דסוכה (דף י"א) ואי בעית אימא אי סבירא לן דלולב צריך אגד כ"ע לא פליגי דילפינן לולב מסוכה כלומר דאמרינן ביה תעשה ולא מן העשוי והכא כיון דלמ"ד צריך אגד קיימינן איכא ביה תעשה ולא מן העשוי כמו בסוכה. וכ"ת הא דאמרינן בסוכה תעשה ולא מן העשוי היינו שלא יהא עשוי בפסול מעיקרו אבל הכא לא עשאו בפיסול מעיקרו שהרי מתחלה אגד השלשה מינים יחד וכדכתבו התוספות ז"ל בפרק הנחנקין דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר י"ל דאנן בהוראה דזקן ממרא קיימינן וכיון דהוא מורה דצריך מין אחר א"כ עכ"פ צריך לדעתו להסיר האגד ראשון ולעשותו בהכשר דלדעתו הרי עשוי בפיסול הוא וכיון שחזר ואגדו פנים חדשות באו לכאן דהרי גרוע ועומד הוא. עוד כתב ויש אומרים דדוקא בתפילין וכו' הך יש אומרים בא לתרץ הקושיא שאמרתי שהוקשה להר"א ז"ל דאדרבא גרע טפי גרוע ועומד ואמאי אינו חייב זקן ממרא בהכי לזה נתן טעם מלשון הכתוב. וכתב עוד ואומר אני דמודה ר' יהודה בחייבי כריתות כו' קשה דכיון דהוא סובר דקרא דלא תסור לא איירי אלא במצות עשה דהכי משמע לא תסור אבל תעשה א"כ אמאי קאמר חייבי כריתות אפילו חייבי לאוין נמי כגון שחלק על נבלה וכיוצא בו לומר שאינה נבלה ראוי לחייב כיון דהך קרא דלא תסור לא איירי אלא בעשה דוקא ואם נאמר דמאי דנקט הר"א ז"ל דמודה בחייבי כריתות דה"ה בחייבי לאוין אתי שפיר מה שהוקשה לרב כ"מ ז"ל דאמאי כתב על רבינו ז"ל דהוא שבוש נימא דהוא מפרש כן דאי אפשר לומר כן דא"כ היה לו לרבינו ז"ל לומר חייבי לאוין ולמה כתב חייבי כריתות דוקא דכיון דהוא פסק כר' יהודה בתפילין ה"ה שאר חייבי לאוין דאין אותו הטעם דבעינן יש בו להוסיף ומוסיף גורע אלא בתפילין דוקא ולכך לא פירש הר"א ז"ל בדברי רבינו ז"ל כי האי סברא דיש אומרים אבל אם נאמר דחייבי כריתות דנקט הר"א ז"ל דוקא וטעמו דדוקא חייבי כריתות מרבינן משום דאית ליה לר' יהודה ג"ש דדבר דבר כמו ר' מאיר אלא שמוסיף אפילו תפילין משום דמשמע ליה קרא הכי ולכך לא מרבינן חייבי לאוין דלא אתא מג"ש דדבר דבר קשה הקושיא שהקשה הרב כ"מ ואין תירוצו מספיק דכיון שאינו מפורש בכתוב קראו רבינו ז"ל דברי קבלה כי כן דרכו. לכך נראה לי לתרץ דמ"מ לר' יהודה בעינן שיהא עיקר מדברי תורה ופירוש מדברי סופרים אפי' בחייבי כריתות וכדיליף בגמ' מקרא דתורה ויורוך אבל אם יחלקו בפירוש הכתוב והוא דבר שמפורש בכתוב לפי פירוש אחד והזקן ממרא עושה פירוש אחר משובש אין זה זקן ממרא לר' יהודה אבל לר' מאיר נקרא זקן ממרא אע"פ שיעשה הפירוש משובש לר' יהודה לא הוי אלא בדבר שמסר הכתוב לחכמים שלא פירשו בהדיא ומסרו להם וזה נקרא יורוך אבל דבר שמפורש בכתוב אלא שהזקן ממרא משתבש בהבנתו לר' יהודה פטור ולר' מאיר חייב ומדרבינו ז"ל סתם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא כתב שיהא הפי' מד"ס משמע דבכל גוונא חייב הזקן ממרא אע"פ שיפרש הכתוב בפירוש משובש וא"כ רבינו ודאי דלית ליה כפירוש הראב"ד ז"ל ולכך השיגו ואמר שהוא שבוש:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה