לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי אברהם די בוטון
פרק ח · הלכה ג
בשעת שביה וכו'. פירש"י ז"ל בקידושין פ"ק (דף כ"א) אם נתן מתחלה עיניו בה ולא שלקחה למכרה או לשפחה ואח"כ נתן עיניו בה:
שאין אישות לעכו"ם וכו'. וכי תימא קרא למה לי תירצו התוספות בפ"ק דקדושין (שם) דמ"מ איצטריך קרא משום דאיכא עשה דודבק באשתו, ובפרק ארבע מיתות (דף נ"ב) כתבו בדיבור המתחיל פרט לאשת אחרים דאיסורא מיהא איכא מדאיצטריך קרא למשרי יפת תאר דדרשינן בפ"ק דקידושין אשת אפי' אשת איש, וזה הדיבור נראה דחולק על דיבור של קידושין דשם כתבו דאיצטריך משום עשה דודבק באשתו והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת תצא כתב תירוץ התוספות שכתבו בפירקא קמא דקידושין בשמם ולא ראה דיבור פרק ארבע מיתות וכתב אותו התירוץ מסברתו וכמו שהאריך שם ועוד נראה לע"ד דאף בלא קרא דודבק באשתו יש בה איסורא מן התורה וכו' והאריך שם. והעלה בסוף שתירוץ זה נכון:
שלא יקח שתים וכו'. התוס' בפ"ק דקידושין (דף כ"ב.) כתבו דלא גרסינן שתים אחת לו ואחת לבנו וכו' דמאי איריא שתים אפי' אחת לאביו נמי הוי איסור דהא לך דרשינן. והרמב"ן ז"ל בפירוש התורה גריס כגירסתנו בגמ' ומ"מ כתב האיסור באותה של בנו ואפי' היא לבדה וזו היא גירסת רבינו. וי"ל לדעתם דאדרבה לרבותא נקטו שתים אחת לו ואחת לבנו דסלקא דעתך אמינא כיון דלוקח אחת לו אגב דידיה הותרה לו ליקח ג"כ אחרת לבנו קמ"ל וכ"ש היכא דלוקח לבנו לבדו דאינו יכול לעשות כן: