לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ב
בין הנשים ופלגשים הכל י"ח וכו'. מה שתירץ הרב כ"מ להשגת הר"א ז"ל דבר נכון הוא דודאי קרא דויקח דוד עוד נשים ופלגשים הוה אחר מעשה דבת שבע ואולי י"ל דטעמו של הר"א ז"ל משום דאמר ליה התם נתן ושכב את נשיך דהיינו העשר פלגשים ששכב אבשלום עמהן ומדקאמר ושכב את נשיך משמע ליה להר"א ז"ל שהיו לו באותה שעה כשהיה אומר לו הנבואה ומ"מ אין זו ראיה דאפשר דנשים ר"ל הפלגשים שעתיד אתה לישא אותם ועדיין לא נשאן. ומ"מ קשה קצת לדברי רבינו למה לא נשא דוד את אבישג דהרי עשר הפלגשים כבר פירש מהן אחר שבא עליהן אבשלום וכמ"ש שהניחן צרורות עד יום מותן אלמנות חיות וכיון שפירש מהן הוי כאילו גירשן וא"כ הרי היה יכול לישא אשה אחרת וע"ק לדעתו איך אמר דהתירו ליחד ולא לגרש יוציא פלגש אחת וישא השונמית דלפלגש אין צריך גירושין דאין לו בה קידושין אלא יחוד בעלמא. וי"ל דמ"מ זה הוי כגירושין להוציאה כדי ליקח אחרת ולקושיא הראשונה י"ל דכיון דהפלגשים היו צרורות ולא היו יכולות לינשא לאחר הוי כאילו אגידי ביה ולהכי הוו עדיין פלגשיו ואין יכול לישא אחרת:
ואם הוסיף אחת ובעלה כו'. לתרץ קושית הרב כ"מ דאמאי צריך בעלה אפשר לדמותו לההיא דכתב רבינו בפרק י"ז מהל' איסורי ביאה דבין כהן גדול בין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה וטעמא דהתם משום דקרא כתיב ולא יחלל וחלול לא הוי אלא בביאה ג"כ כאן לא קרא כתיב ולא יסור לבבו ואין כאן הסרת לב אלא בבעלה וכמ"ש רבינו לקמיה ולא יהיה מצוי אצלה תמיד על הסרת לבו הקפידה תורה וכו' משמע דההסרה תלויה בבעלה: