לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אברהם די בוטון
פרק טז · הלכה ח
וכן אם מת השליש ונמצא וכו'. ובס"פ זה בורר גבי עובדא דההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה וכו' ולא הימנה ר"נ והקשה לו רבא מברייתא דקאמרה סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא אחר חיתום שטרות כו' אלמא שליש מהימן תיובתא ופירש"י ז"ל שם אין עליו עדים והרי הוא יוצא מתחת יד שליש ולא מתחת יד הלוה הואיל ושניהם מודים שזה מינהו להיות שליש ביניהן כשר ע"כ ובסוף פירקא קמא דמציעא הביאו ברייתא זאת ופירש רש"י ז"ל שם באופן אחר אין עליו עדים עדי קיום אבל עדים חתומים עליו ע"כ. ונראה דלא פירש כן בפרק זה בורר משום דא"כ לא הוה מקשה רבא לר"נ מידי דנימא דהתם שליש נאמן משום דאית ליה מיגו דאי בעי יהיב ליה ללוה והוא יקיים אותו בעדיו ולהכי מהימן אבל בההיא איתתא ליכא מיגו משום דאיתחזק בבי דינא כמו שאמרו שם ולכך פירש דאין עליו עדים כלל ובספ"ק דמציעא פירש"י ז"ל כן משום דהוא נמשך שם לפי הסוגיא האמורה שם דשם פירשו בברייתא אחרת דאמרה אין עליו עדים פסול דהיינו עדי קיום דאי לא פשיטא דפסול ומשמע ליה לפי אותה הסוגיא גם בהך ברייתא הך אין עליו עדים הוי עדי קיום ואף ע"ג דאין כאן ההכרח שהיה לנו בברייתא אחרת דא"כ פשיטא דטובא אשמעינן דשליש מהימן אע"פ שאין עליו עדים כלל מ"מ משמע ליה לרש"י ז"ל לפי ההיא סוגיא דהפירוש כב' הברייתות ורבינו נ"ל דסובר דכפי' שפירש רש"י ז"ל בפרק זה בורר שזה כך ונראה לו לתת טעם לרש"י ז"ל בחילוף הפירוש דהעיקר דאין עליו עדים הוי אין עליו עדים כלל ושליש מהימן משום דהשטר יוצא מתחת ידו ג"כ וכמו שפירשו התוספות שם בפירוש קמא ובהא הוא דלית ליה לרבינו כרש"י ז"ל דנראה מדבריו שם שאפילו אין השטר יוצא מתחת יד השליש הוא נאמן כיון שמינו אותו שליש ביניהם אבל רבינו אית ליה כפירוש התוספות דהשטר ג"כ אינו יוצא מתחת ידו והסוגיא שבפרק קמא דמציעא יפרש כן ברייתא זאת ואע"ג דאין עליו עדים דברייתא אחרת הוי אין עליו עדי קיום היינו משום דאי לאו פשיטא וקושיא זו ליתא בהך ברייתא כדכתיבנא ומכאן נ"ל שיצא לו לרבינו דין זה שכתב כאן אבל ה"ה ז"ל ראיתי שכתב שיוצא לו ממה שאמרו בסוף פ"ק דבבא מציעא ואם יש עמהם סמפון וכו' ואני מה שנראה לע"ד כתבתי. ודע דבפי"ח מהלכות גזילה כתב רבינו ז"ל מצא שטרות קרועין ושטר חוב ביניהם לא יחזיר ואם יש עמהם שובר וכו' נראה מדבריו שם שמפרש ההיא משנה דסוף פ"ק דמציעא מצא שטר וכו' דאיירי באחד המוצא בשוק ואי אפשר לומר כן מדהקשו שם לרב האומר סמפון היוצא מתחת יד מלוה פסול ממתני' דאם יש עמהם סמפונות משמע דבמלוה איירי ונראה ודאי דרבינו אע"פ שמפרשה במלוה וכן משמע מתניתין דקאמר מצא שטר בין שטרותיו וכו' מ"מ למד רבינו הדין משם לאחד המוצא בשוק: