לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אברהם די בוטון
פרק טז · הלכה א
וזרקו ואבד או נשרף וכו'. בספר ה"ה היה כתוב בדברי רבינו וזרקו לו ודקדק ממלת לו דהיה די שיכתוב רבינו ז"ל וזרקו אלא חזר וכתב אחר שאמר זרוק לי וזרקו לו לומר שזרקו לרשותו ומה מאד אני תמה על ה"ה דא"כ כל מה שחילק רבינו בחלוקה דאמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין דקרוב ללוה או קרוב למלוה או מחצה על מחצה היה לו לחלק בחלוקה קמייתא ומדכתב בחלוקה קמא פטור ובחלוקה דבתורת גיטין חילק משמע דכשלא אמר בתורת גיטין פטור בכל גוונא והטור בהלכות חזרת חוב ליפטר בסימן ק"כ כתב וזרקו אפילו רחוק למלוה ונאבד קודם שיגיע לידו פטור שהרי הרשה בכך נראה דאין דעתו כדעת הרשב"א וה"ה ז"ל אלא דבחלוקה קמא בכל גוונא פטור ואפשר שזה ג"כ דעת רבינו אבל יש לתמוה עליהם הקושיא שהקשו התוספות והרשב"א דאיך הקשו בגמרא מאי למימרא אדרבא היה להם להקשות אמאי קרוב ללוה חייב ואפשר דסבירא להו ז"ל דכשתירצו בגמרא בתורת גיטין וניידו מאוקימתא קמא לית לן דינא קמא אלא התם בכל גוונא פטור אבל מ"מ קשה מנין להם זה גם בפירוש המשנה כתב רבינו אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר וכו' הר"ז אינו פטור והם היפך דברי הגמרא דמשמע דפשיטא ליה דבההיא חלוקה דפטור ובין מ"ש כאן ובין מ"ש שם צ"ע:
אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין וכו'. מ"ש הרשב"א ז"ל דלא פירש בהדיא שיהא דינו כדין זורק גיטין דא"כ מאי קמ"ל אע"ג דבגמרא אמרינן דקא משמע לן דלא לימא משטה אני בך מ"מ אי מפרש בהדיא כן משמע ליה להרשב"א דודאי אינו משטה כיון דמפרשו בהדיא ומדסתם רבינו וכתב כלשון הגמרא משמע ליה לה"ה שדעתו כדעת הרשב"א ז"ל: