לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה א
בתוספת כל שהוא. אי דייקינן מלת כל שהו והוי אפילו פחות משוה פרוטה דעת רבינו כדעת הרמ"ה שכתב הטור בסימן קס"א דאפילו פחות משוה פרוטה אסור מן התורה ואפשר דלא דייקינן מלת כל שהוא ומאי כל שהוא שוה פרוטה קאמר ודעתו כדעת הר"י ז"ל:
וכן המלוה את חבירו והתנה. מדברי ה"ה נראה דהרמב"ן מחלק בין הלוהו להלויני בחצר דלא קיימא לאגרא דהלויני הוי אבק רבית והלוהו אפילו אבק רבית לא הוי ואם דר כבר אין צריך להעלות לו שכר שכן כתב למטה ה"ה בד"ה לפיכך בשם הרמב"ן ז"ל גבי הלוהו וכאן גבי הלויני כתב אינו רבית קצוצה ואין מוציאין משמע דאבק רבית הוי וכ"כ הטור בדעת הרמב"ן אבל הרב הנמוקי משמע דאית ליה בדעת הרמב"ן דבתרוייהו אפילו אבק ריבית לא הוי ואם דר כבר אין צריך להעלות לו שכר דהכריח מדקאמר בגמרא הלוהו וכ"ש הלויני משמע דבדינא תרוייהו שוים דלשון כ"ש משמע דלית ליה עדיפות להלויני יותר מהלוהו בדינא ומהכרח זו שהביא משמע בהדיא דאית ליה בדעת הרמב"ן דתרוייהו שוים וכן ס"ל להרא"ש בפסקיו שכתב על לשון הרמב"ן ז"ל והא דקאמר צריך להעלות לו שכר בין בהלוהו בין בהלויני הכי קאמר אם בא לדור בחצירו לא ידור בלא שכר דמיחזי כרבית שבשביל חובו נכנס לדור בו אבל אם כבר דר בו לא מיחייב ממונא ע"כ משמע בהדיא דאית ליה כהנמוקי בדעת הרמב"ן דהלוהו והלויני שוים והתימה מהרב"י בסימן קס"ו שרצה להסכים דעת הרב הנמוקי ודעת הרא"ש עם דעת הטור ז"ל ודחק עצמו בלשון הרא"ש ז"ל דאיך לא ראה סוף לשון הרא"ש שאומר בהדיא דלא כדברי הטור אלא דעת הרב הנמוקי ודעת הרא"ש ז"ל חלוקים מדעת הטור וה"ה ז"ל בדעת הרמב"ן ז"ל. ולפי מה שהבין ה"ה ז"ל בדברי רבינו קשה לי טובא דהיכי אמרו בגמרא בריש איזהו נשך (דף ס') נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך היכי משכחת לה הא משכחת לה שפיר בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דהיינו זה נהנה וזה אינו חסר והיינו תרבית בלא נשך ואי הוי איפכא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר ודר בחצרו חנם היינו זה חסר וזה אינו נהנה והיינו נשך בלא תרבית ולדברי רבינו כולהו הוי רבית מן התורה לדברי הבית יוסף ז"ל איברא דקושיא זו ק"ל אליבא דכ"ע דהיכי קאמר בגמרא דהיכי משכחת לה הא משכחת לה בכי האי גוונא אלא דאליבא דהרב"י הוי אלימתא טובא משום דהוא סובר דכן הדין לפי האמת לרבינו דהוי רבית קצוצה בחדא מינייהו ומ"מ קושיא זו חזקה היא אליבא דכ"ע וצ"ע: