אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

שליח ב"ד שבא כו'. קשה דלעיל בדבור המתחיל כגון הרחים והעריבות כתב דאע"פ שאין ממשכנין אוכל נפש גובין מהן משמע דאיכא בגבייה מעלה מבמשכונא וכאן נראה מעלה במשכונא יותר מהגבייה וי"ל דהכא במשכונא נוטל הכל כיון דעתיד הוא להחזיר כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה ומאי איכפת ליה אבל בגבייה דאין עתיד להחזיר מסדרין אבל למעלה הטעם הוי כדכתב הרב נימוקי יוסף דבמשכונא מסדרין משום דהקפידה התורה בשביתת כלי אוכל נפש אבל בגבייה כיון דאינן שובתין ממלאכתן אצל זה הנוטלן לכך אין מסדרין ועיין בפרק המקבל בנ"י כי שם נאמר כן. עוד הקשה הטור בח"מ סימן צ"ח על דברי רבינו דכיון דצריך להניח לו בשעת משכון דברים הצריכים לו למה מחזירן ע"כ. ודבריו הם דברי הרא"ש ז"ל בפרק המקבל דסובר דברייתא דקאמרה נותן לו מטה ומצע וכו' לאו ארישא דברייתא קאי דשליח ב"ד שבא למשכן דכיון דהניח לו דברים הצריכים לו למה צריך להחזיר לו דלדברים שאין צריכים לו הוי כעשיר דאמרינן בגמרא ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא אם עשיר שכב. ונ"ל לתרץ דרבינו ז"ל סובר דברייתא כפשטה דקאי ארישא דברייתא ודברים אלו מניחים מפני שצריך לו ביום ובלילה וכמ"ש הר"א ז"ל בהשגות כגון קערה ושלחן ומפה שצריך להם ביום ובלילה וכן מטה ומצע שצריך לאכילת היום והלילה אבל אותם הדברים שהם כר וכסת שאין צריך אלא ללילה או ליום בלבד נוטל ומחזיר והשתא אתי שפיר מתני' דמחזיר את הכר ביום ואין צריך לתרץ דעבר ומשכנו כדכתב הרב"י שם דאע"פ דהני צריך לו ללילה כיון שאין צריך לו ביום נוטלו ומחזיר ולפ"ז אע"פ שהורגל לישן בכר וכסות נוטלן ממנו ואין מניחין לו ולא כדכתב הרמב"ן ורש"י ז"ל דאם הוא עשיר שהורגל לישן בכר וכסת שמניחין לו אלא כדכתיבנא, זה נ"ל לתרץ בדעת רבינו ז"ל אע"פ שמדברי ה"ה ז"ל שהביא דברי הרמב"ן ז"ל על דברי רבינו משמע דס"ל דלא פליגי מ"מ מה שנ"ל כתבתי. ועל סברת הרמב"ן והרשב"א שהביא ה"ה תמוה לי טובא דכיון דלדידהו מסדרין ליה בשעת משכון אפילו בכל כלי אומנות א"כ היכי אמרינן בברייתא בפרק אלו מציאות (דף ל"א) אם חבול תחבול אין לי אלא משכנו ברשות ב"ד משכנו שלא ברשות ב"ד מנין ת"ל אם חבול תחבול ולדבריהם דס"ל דמשכנו ברשות ב"ד מסדרין היכי משכחת לה חזרה דקאמר אין לי אלא ברשות ב"ד דאז מחזיר הא היכא דמשכנו ברשות ב"ד עבדינן סידור ולא שייכא חזרה. וע"ק לדבריהם מתניתין דקאמר מחזיר את הכר ביום ואת המחרישה בלילה היכי שייך חזרה הא כיון דמסדרין לא שייכא חזרה דהא מניחין לו. וכ"ת דמתניתין איירי בעבר ומשכנו כדכתב הרב"י ז"ל לדעת רבינו ז"ל א"כ מאי קשיא ליה להרמב"ן בהך דמחרישה דהוי כלי אוכל נפש דאין יכול למשכנו נימא דעבר ומשכנו דהא ע"כ צ"ל כן לדעתו ז"ל דסובר דמסדרין לו בשעת משכונא וע"ק דהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות משמע דלא בעי לאוקומה הך מתניתין בעבר ומשכנו וצ"ע:

וכל הנמצא בידו חוץ מאלו יש לו למשכנו. קצת קשה דרבינו ז"ל משמע שהזכיר כלי אוכל נפש למעלה שכתב וכלי שאוכל בו והיינו כלי אוכל נפש כדכתב הטור ז"ל בסימן צ"ח דקערות כלי אוכל נפש הם וא"כ איך כתב וכל הנמצא בידו חוץ מאלו דמשמע אפילו שאר כלי אוכל נפש חוץ מאלו דממשכנין והא ליתא דכלי אוכל נפש לא נתנו למשכן וי"ל דאם נתנם הלוה מדעתו יכול למשכנם כדכתב הטור ז"ל סימן צ"ז א"כ אלו לא יטול כלל אפילו נתנם הלוה מדעתו כיון דצריך להם ביום ובלילה כדכתב הר"א ז"ל בהשגות:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה