אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אברהם די בוטון

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

וכן המלוה את חבירו וכו'. כתב ה"ה ז"ל ובאמת שאם לא תחבול האמור באלמנה וכו' הוא כמו סיוע להר"א דכיון דלא תחבול לא איירי אפילו בשעת הלואה הוא הדין כי נפש הוא חובל דכל לשון חבלה הנזכרת בכתוב ראוי להיות בכוונה אחת ועל האמת שאין זה סיוע שרבינו מכחיש לו אעיקרא דדינא דאפילו לא תחבול איירי בשעת הלואה כמו שכתב למעלה ועל כן קשה לי למה לא כתב ה"ה סיוע כגון זה למעלה להכריח סברת המפרשים ושם היה סיוע מוכרח שאין רבינו ז"ל יכול להכחישו כמו שמכחישו בכאן והוא דכיון דאם חבול תחבול שלמת רעך האמור בכתוב איירי שלא בשעת הלואה דאי בשעת הלואה אין כאן חזרה אפילו לדברי רבינו שהרי כתב למטה בענין החזרה בד"א במשכנו שלא בשעת הלואתו וכו' והיא ברייתא בגמרא וא"כ ע"כ כיון שהוזכר שם חזרה בכתוב האי חבלה איירי שלא בשעת הלואה א"כ האי לא תחבול בגד אלמנה ג"כ איירי שלא בשעת הלואה דלשון הכתוב חד הוא כמו שכתב כאן. וכן כאן היה לו להביא הכרח זה שאין יכול רבינו ז"ל להכחישו דהרי ההכרח שכתב כאן הוא מפני שלשון חבלה האמורה בכתוב היא על דרך אחת אע"פ שהפסוקים נבדלים אחד בפרשת אחת ואחד בפרשה אחרת דהרי האי לא תחבול ונפש הוא חובל בשתי פרשיות הם וזה היה לו לומר טפי ממאי דקאמר השתא דאינו סיוע כלל ועם היות שרבינו יכחיש זה ויאמר דאינו מוכרח שיהיה לשון הכתוב אחד אבל מ"מ לפי שיטתו של ה"ה היה לו להזכיר למעלה וצ"ע:

בין שמשכנו בידו או ע"פ ב"ד וכו'. אע"ג דבפרק המקבל (דף קי"ג) מוקי שמואל קרא דלא יחבול רחיים ורכב בבעל חוב דוקא ולעבור עליו בשני לאוין ולא בשליח ב"ד וקי"ל כוותיה דשמואל דאית ליה שליח ב"ד מנתח נתוחי דוקא וא"כ משמע דע"י שליח ב"ד יכול לחבול דקרא לא איירי ביה מ"מ אית ליה לרבינו ז"ל כמו שכתבו התוס' (דף קט"ו) בדיבור המתחיל אלמנה בין שהיא עניה כו' וז"ל ועוד נראה לפרש דלכ"ע לא יחבול רחים ורכב ולא תחבול בגד אלמנה אתא קרא לאסור בה ניתוח דשרי בעלמא והא דאפקיה בלשון חבלה ולא בלשון ניתוח כדי לעבור במשכון בב' לאוין וכו' ואע"ג דאיצטריך לב' לאוין לשמואל מ"מ מסתבר דעיקר קרא לאסור ניתוח דשרי בעלמא:

כגון הרחים והעריבות של עץ וכו'. כתב ה"ה ז"ל כבר כתב רבינו ז"ל כיוצא בזה פ"א ע"כ קשה דאם בפ"א כתב באיכר או חמר אין נותנין לו חמורו וצמדו היינו לענין גבייה אבל כשנוטלו במשכון מניחין לו צמדו וחמורו דהא כלי אוכל נפש כתב ה"ה ז"ל לקמיה דאע"ג דבשעת משכונא אין ממשכנין בשעת גביה גובין מהן וא"כ מה ראיה מביא ה"ה ז"ל ממשכונא לגבייה ואולי הראיה שהביא לומר דרבינו ז"ל כתב בפרק ראשון דאין אלו כלים אלא נכסים וכאן כתב כלי דמשמע כלים דוקא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה