לחם משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ב
כל הנוגש וכו' עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה. מדלא הביא כאן רבינו הדין דמראה עצמו בפני בעל חובו וכתבו אחרי כן אסור לאדם להראות עצמו וכו' משמע דהתם ל"ת ליכא אבל איסורא מיהא איכא דאל"כ היה לו לכתוב כאן וכן המראה עצמו בפני בעל חובו עובר בל"ת וקשה על זה דהא בגמרא אמר בסוף פרק איזהו נשך כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו שנאמר לא תהיה לו כנושה ע"כ משמע שעובר בלא תעשה אפילו בעובר לפניו. וי"ל דמשמע ליה לרבינו מדלא אמרו בגמרא מנין שעובר בל"ת מי שעובר לפניו אלא אמר שאסור לעבור וכו' משמע דליכא אלא איסורא לחודא א"נ משמע ליה דמאי דאמרו שם ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאלו דנו וכו' פליגי ארב דימי וסברי דאינו עובר בלא תעשה ופסק כוותייהו:
ומצות עשה לנגוש את העכו"ם וכו'. קשה דהאי קרא בשמיטה כתיב את הנכרי תגוש וא"כ עשה זה אינו אלא בענין השמיטה והוא יליף מנגישה דשמיטה לנגישה דעלמא א"כ יהא כאן עובר בנוגש את ישראל בתרי לאוי חד לאו דלא יגוש דכתיב גבי שמיטה וכמו שמנה רבינו שם בהלכות שמיטה ואחרינא לאו דלא תהיה לו כנושה וי"ל דבשמיטה דעבד איסורא רבה יעבור אבל הכא למה יעבור לאו דלא יגוש אבל נכרי ילפי' מכ"ש כיון דאפילו בשמיטה מצוה לנגוש את הנכרי אע"ג דהוי אפקעתא דמלכא כ"ש בזמן דליכא שמיטה והרמב"ן ז"ל בפירוש התורה כתב דאית ליה לרבינו דמצות עשה לנגוש את הנכרי בשמיטה ולשון בשמיטה שכתב קשה דמשמע דהוי דוקא בשמיטה ואפשר דלאו דוקא אלא אתא לומר אפילו בשמיטה כדכתיבנא: