אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון

פרק יג · הלכה י

הלכה ט

ב"ד שמכרו נכסי יתומים וטעו בין בקרקעות בין במטלטלים וכו' ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו האונאה מחזירין. קשה דכאן כתב ויחזירו האונאה משמע דאפי' בקרקעות אם הונו ב"ד צריכים להחזיר האונאה א"כ איך כתב בסמוך נ"ל שב"ד שמכרו קרקע של יתומים וכו' אין הלוקח יכול לחזור בו דמשמע דלא יחזירו אונאה כלל בקרקעות. ואפשר דהך ויחזירו האונאה שכתב רבינו ז"ל לא קאי אלא אמטלטלים ומה שכלל למעלה קרקעות ומטלטלין להודיענו דהדין שוה ביניהם היכא דטעו בפחות משתות או שתות, או אפשר לומר בדוחק דהך ויחזירו הוא לשון יוצא ור"ל והם עושים שיחזירו הלוקחים האונאה שהם נתאנו ודוחק. ובהשגות כתוב כאן אמר אברהם לפי ענין דבריו וכו'. בפ' אלמנה ניזונת שנינו שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל וכו' אבל אם עשו אגרת בקורת אפי' מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים ובגמ' אמרינן ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזרין איתיביה רב אסי לאמימר שום הדיינים שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי לאו דלא בהכרזה לא בדאכרוז והא מדסיפא בדאכרוז רישא בדלא אכרוז דקתני סיפא אבל אם עשו וכו' לא רישא וסיפא בדאכרוז ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהם כאן בדברים שאין מכריזין עליהם ע"כ בגמ' ופירשו בהלכות רישא דקתני פיחתו שתות וכו' ואע"ג דאכרוז איירי בדברים שאין מכריזין וסיפא דקתני אם עשו אגרת בקורת וכו' איירי בדברים שמכריזין ולהכי אהני הכרזה אבל ברישא דאיירי בדברים שאין מכריזין לא אהני וכן דעת רבינו ז"ל בפי"ב מהל' מלוה ולוה. אבל הר"ן ז"ל פירש שם בשם רבינו האי ז"ל בהפך דרישא איירי בדברים שמכריזים עליהם וסיפא איירי בדברים שאין מכריזין והכריזו שכיון שדקדקו כ"כ והכריזו בדברים שאין להכריז עליהם אמרו דאפי' עד פלגא מכרן קיים וזה נראה דעת הר"א ז"ל בהשגות שכתב שהרי מה ששנינו שום היתומים וכו' העמידו אותה בגמ' בדברים שמכריזים עליהם וכו' וזהו רישא דמתני'. עוד הקשה הר"ן ז"ל בשלמא פיחת שתות איכא למימר שאע"פ שאין אונאה לקרקעות היינו במאי דעביד איהו אבל במאי דעביד שליח יש אונאה הילכך פיחת שתות שפיר אבל הותיר שתות למה מכרן בטל שהרי לוקח מדעת עצמו הוא לוקח וזו היא קושית הרמב"ן ז"ל שהוזכרה בדברי ה"ה ז"ל ותירץ דהך מתני' דהכא לא איירי במכירת ב"ד קרקע של יתומים ללוקח אלא כשב"ח רוצה להפרע מהיתומים וב"ד שמין לו קרקע ומכריזין אותו כדי שיפרע מחובו בהא איירי רישא דמתני' ומש"ה כשהותירו שתות מכרן בטל כיון דבע"כ הוא יורד ונותנים לו בשומת ב"ד ע"כ, בכי הא אמרינן ברישא דבדברים שאין מכריזין או במקום שאין מכריזין או בשעה שאין מכריזין אפי' הכריזו והותירו שתות מכרן בטל כיון שבע"כ הוא יורד אבל בלוקח מדעת עצמו שאינו יורד על כרחו דשומת ב"ד בהא ודאי בדבר שלא מכריזין אפילו הותירו שתות מכרן קיים כיון דאין אונאה לקרקעות דלא יהא כח הדיוט חמור מכחן, וזו דעת רבינו ז"ל שכתב כאן נ"ל שבית דין שמכרו וכו' דכל זה איירי בלוקח מדעת עצמו ובדבר שאין מכריזין וכיון שכן לא יהא כח הדיוט חמור מכחן אבל בבעל חוב לא אמרינן הכי כיון דבעל כרחו הוא יורד וביאר רבינו ז"ל דינו בפי"ב מהלכות מלוה ולוה. זו היא כוונת הרמב"ן ז"ל וכוונת רבינו ז"ל שהוזכר בדברי הרב המגיד ז"ל:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה