לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יג · הלכה א
המחליף כלים בכלים וכו'. בהשגות אמרו א"א דבר זה לא ידענו וכו'. ולפי הנראה לפום ריהטא משמע דדעת הראב"ד ז"ל דפירות לא עבדי חליפין אפי' של שוה בשוה הפך מ"ש רבינו ז"ל ריש פ"ה והביאו לזה דברי הירושלמי שאמר על מתני' דכיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אמר ר"י לא שנו אלא שור בפרה אבל צבור בצבור לא קנה משמע שאפילו צבור בצבור שהוא חליפין שוה בשוה לא קנה, ומפני כן כתב ה"ה לתרץ זה דרבינו אזיל לטעמיה דפירות עבדי חליפין של שוה בשוה כמ"ש בריש פ"ה ויישב לדעתו דברי הירושלמי שהוא נגד דין זה כן נראה מדברי ה"ה. וכל זה הוא באמת מן התימה דאם דעת הר"א ז"ל דחליפין של שוה בשוה פירי לא עבדי למה לא השיגו לרבינו בריש פרק חמישי שכתב או יין בשמן וכו' כמבואר שם בדברי ה"ה. ועוד כאן היה לו להשיגו דאיך כתב מחליף פירות בפירות דפירי לא עבדי חליפין ואיך הקשה לו דלמה חילק בין חליפין דפירות לכלים דמשמע דאם לא היה מחלק הוה אתי ליה שפיר. ועוד קשה בדברי הר"א ז"ל דאיך כתב ואם בתורת מכר ומקפיד על דמיהם וכו' דמשמע דבעינן תרתי לומר דהוי אונאה דא"ל מכור לי וגם שיהא חליפין ומקפיד עליהם שכן נראה מלשונו שהצריך מקפיד ולבסוף כתב דהא מכור לי קאמר ובאמת דזה אי אפשר דהרי כתב רבינו לקמיה דאע"ג דאין מקפיד כיון דאמר לו מכור הוי אונאה גם הר"א ז"ל סבור כן מדלא השיגו שם. ועוד צריך להתבונן בפירוש דברי הר"א שקשה להולמן. ונראה לומר דהר"א ז"ל מודה ליה לרבינו ז"ל לענין הדין דאפילו פירי עבדי חליפין שוה בשוה ועיקר השגתו הוא דלפי דעתו מאי דהטעהו לרבינו הוא מפני שהוא סבור דכי היכי דבירושלמי מחלק לענין קנייה בין חמור לפרה לצבור פירות בצבור פירות דבחמור בפרה קנה ובצבור פירות לא קנה משום דלא הוי חליפין של שוה בשוה כן יסבור הירושלמי דבחליפין של שוה בשוה דאפי' פירי עבדי חליפין וקנו דמעלינן ליה דרגא לכלי ואמרינן דקנייתו עדיף דאין לו אונאה אבל חליפין של פירות יש להם אונאה ועל זה כתב שאין זה מחוור דאם חילקו לענין קנייה מש"ה לא נחלק באונאה. ומ"ש ואם לא קנה אונאה היכן הוא ביאור דבריו וא"ת לתרץ דברי המחבר דהוא סבור דדברי הירושלמי הם בחליפין של שוה בשוה ומה שאמר לא קנה משום דאיכא אונאה אין זה במשמע דברי הירושלמי דלשון לא קנה משמע אין כאן קנייה וא"כ אונאה היכא היא. ומ"ש ואם בתורת מכר ומקפיד על דמיה נראה ביאור דבריו וא"ת לתרץ כל זה דמ"ש המחבר אבל המחליף פירות בפירות וכו' הוא שאמר לו מכור לי ומש"ה יש לו אונאה ואע"ג דזאת היא החלוקה האחרת דאמר הלוקח בדמים אכסרה וכו' לפ"ז יקשה בעיניך דלמה לי לכפול הדבר שתי פעמים ואפשר לתרץ זה דהך חלוקה איירי במקפיד עליהם והשתא השמיענו טפי בחלוקה האחרת דאע"פ שאין מקפיד כיון דאמר מכור הוי אונאה מ"מ תמה על נפשך דא"כ בכלים איך כתב דאין לו אונאה הא מכור לי קאמר כלומר דע"כ רישא דלשונו דכלים הוא דומיא דדין דפירות דסיפיה וכי היכי דהך חלוקה דפירות מוקמת ליה בדא"ל מכור רישא נמי. זה נראה בדעת הר"א ז"ל ובזה תירצנו כל הקושיות אשר בלשונו ודוק. ולפ"ז נתבאר לדעת ר"א ז"ל דמודה לרבינו בדין של שוה בשוה אבל באמת שאין לשון הר"א ז"ל נאות לזה הפירוש כלל במ"ש ואם לא קנה אונאה היכן היא וכו'. ודוחק לפרש בלשונו מ"ש ואפשר שדעתו ז"ל דפירי לא עבדי חליפין אפי' שוה בשוה מכח הירושלמי דקאמר צבור בצבור לא קנה וצבור בצבור משמע דהוא שוה בשוה ומ"מ אין כאן מקום להשיג על רבינו ז"ל במ"ש דבשוה בשוה עבדי חליפין מפני שהוא ז"ל סבור כן מכח גמרא דידן וכמ"ש התוס' ז"ל בשם ר"ת בפרק הזהב והכריחו הדבר ע"ש. ומפני כן לא השיגו בר"פ ה' אבל מה שהשיגו כאן מפני שראה שדעתו לחלק בין כלים לפירות לענין אונאה ולא מצא לו סמך אלא מדברי הירושלמי דכי היכי דבירושלמי מחלק בין פירות לכלים לענין קנייה ה"נ אנן דקי"ל דפירי עבדי חליפין שוה בשוה כמו כן דין כלים לפירות לענין קנייה והטעם דהכלי מתקיים וכיון דיש לו קיום אין לו אונאה אבל בפירות דאינן עומדות לקיום לא עדיפי ואית בהו אונאה וכמ"ש למטה ה"ה ז"ל ועל זה השיגו הר"א ז"ל דכיון דהוא ראה לסמוך על הירושלמי הרי לדבריו דאם לא קנה אונאה היכן היא וכיון דמיניה משמע דאפי' שוה בשוה לא הוו חליפין יש לך לסמוך עליו כי היכי דסמכת לענין החילוק של כלי לפירות וא"כ יש לך לומר דאפילו בחליפין של שוה בשוה לא הוי קנין וזהו שכתב ואם לא קנה אונאה היכן היא וכו' ויתר דבריו נפרשם כפירוש ראשון, זה נראה לדעתו ז"ל. אבל ה"ה פירש דעת רבינו בשני פנים שנפרש דברי הירושלמי בחליפין של שוה בשוה וזה דאמר אבל צבור בצבור לא קנה ר"ל דאין כאן אונאה. ומפני שפשט הירושלמי לא משמע כן דלשון לא קנה משמע דאין קנייה כלל ומפני כן פירש דפליג על הירושלמי שאנו מחלקים לענין אונאה כמו שהוא מחלק לענין קנייה: