לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יב · הלכה ד
היתה האונאה יתירה על שתות וכו'. מ"ש ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א דלא הוי אונאה אלא בכדי שהדעת טועה כ"כ רבינו ז"ל לקמן בפ' כ"ו שכתב שם ואין הדמים ראיה אם טעה בכדי שהדעת טועה וטעמם משום דפסקו כלשון אחרון הנאמר בפרק המוכר את הספינה כמ"ש שם ה"ה ז"ל ואפילו שוה מאה במאתים איקרי בכדי שהדעת טועה ומפני כן כתב רבינו ז"ל כל דבריו עד מתי יהיה לו לחזור וכו' אפילו לקח שוה מאה במאתים דאם אין הדעת טועה בכך אין זה אפילו דאין כאן מקום לאונאה כלל כיון שאין הדעת טועה בכך ולא איקרי בכדי שהדעת טועה בכך אלא דומיא דההוא שנאמר בפ' המוכר את הספינה שנתבאר בפכ"ז שהוא שוה א' בק' ויותר. אבל מ"מ קשה דבפי"ג כתב רבינו ז"ל אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות וכו' אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין כאן אונאה וזה ודאי בכדי שאין הדעת טועה דנתאנה יותר מהך דפרק המוכר את הספינה וא"כ לא היה לו לרבינו לכתוב אפילו שוה אלף וכו' דזה ודאי אפילו בשאר מטלטלין לא הוי אונאה דמתנה הוא דיהבה ניהליה דאין הדעת טועה בכך. וי"ל דמה שבמטלטלין אין כאן דין אונאה אינו אלא מפני דבתורת מחילה יהביה ניהליה אבל אי הוה שייך אונאה בכך ודאי דהוי אונאה אבל בקרקעות ועבדים נמי השמיענו שם רבינו ז"ל שאפי' שמכר שוה אלף בדינר אפילו מתורת אונאה אין להם דין אונאה אפילו אם היו מתאנים בכך וכוונתו לומר דאפילו ביטול מקח אין להם ולאפוקי מדעת מקצת מהגאונים שכתבו דקרקעות ביטול מקח יש להם. ומ"ש ה"ה ז"ל אלא שמשנה זו דלא כהלכתא וכו' ומשנתנו בשתות וכו' כוונתו להקשות על דברי רבינו ז"ל דאיך פסק דיותר משתות דידו על העליונה כסתם מתני' אתיא דלא כהלכתא משום דאתיא דלא כר' נתן ורבה פסק כר' נתן ועוד דאפי' היתה מתני' כהלכתא והיינו מפרשה כפירוש התוס' ז"ל מ"מ קשה דמשנתנו לא אמרה כן אלא בשתות אבל ביותר על שתות שיהא ידו על העליונה זה לא שמענו, ותירץ דאין כאן עסק בדין משנתנו כלל אלא שדעת רבינו ז"ל כשאר המפרשים דאפי' בביטול מקח אם אין המתאנה תובע אונאה אין המאנה יכול לחזור בו וזו היא סברת ריב"ם כתבוה התוס' ז"ל בפרק הזהב שכתב כן לתרץ מימרא דרב חסדא דהוקר ועמד על ח' וכו' ע"ש: