לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה י
וכן המוכר או הלוקח כשהתנה. ע"כ מלשון זה שכתב המכר קיים ויחזור כשהתנה משמע דהמכר הוא מכר גמור אלא שצריך לקיים תנאו ונ"מ שאם מת שלא יפדנו עוד ודאי דהוי שלו משום דהוא התנה עמו שאם הוא בעצמו יפדנו יתננו לו אבל יורשיו לא. וקשה שהרי בהלכות מלוה ולוה פ"ו כתב רבינו ז"ל המוכר בית או שדה ואמר המוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות תחזור לי קרקעי לא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה הרי כתוב שם שאין שם קנין כלל ואם מת יחזיר ליורשיו. ואפשר דהתם משום דאיירי בקרקע שעושה פירות והמכירה נעשה באיסור דאין כאן קניה כלל אבל הכא איירי במטלטלין שאין כאן פירות ומפני כן המכר קיים ויחזיר כשהתנה וזהו שדקדק רבינו ז"ל במ"ש אחרי כן מכר קרקע וכו' משמע שדין הקודם לא איירי בקרקע ומ"ש רבינו מכר קרקע וכו' הרי הפירות של מוכר ר"ל ואין המכר קיים כלל כיון שהמכירה נעשה באיסור:
הרי המכר קיים ויחזיר כשהתנה וכו'. עיין בב"י סימן ר"ז שתירץ קושיית הטור שהקשה על רבינו ז"ל וכן תירץ מהר"י ן' לב בפסקיו השניים שאלה ע"כ (דף צ'):