לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה ג
כיצד המוכר בית וכו'. דעת רבינו ז"ל דאין אסמכתא בדבר שבידו כמ"ש כאן וכן בדין הערבון למטה ודעת שאר המפרשים דאפי' במה שיש בידו יש אסמכתא כמו שחלקו עליו בין כאן בין בערבון והביאו ראיה אל דבריהם מהך מתני' דהלוהו על שדהו דפ' איזהו נשך דאוקמוה בגמ' במעכשיו הא לאו הכי לא קנה והלוהו על שדהו העמידו בשעת הלואה ולוקח אוכל פירות ע"כ כוונת ה"ה ז"ל בקצרה, וביאור דבריו במ"ש ולוקח אוכל פירות לומר דאי אמרת כן אינו מוחזק כלל דאין חזקה אלא באכילת הפירות וכ"ת אין לוקח אוכל פירות הא אפשר דיפרע לו בזמנו י"ל דאפשר דאם יפרע לו ינכה לו מחובו הפירות. וה"ה ז"ל דחה ראיה זו וכתב בסוף דבריו אבל בהלוהו על שדהו בעל השדה לא החזיקו בדבר אם לא יתקיים מה שאמר וכו' ונמצא שלא נוסף בו וכו' עד אמרו מה שהוא נודר לו ע"כ. ביאור דבריו דמתני' איירי שכבר הלוה לו על השדה ואח"כ התנה וא"כ היה מוחזק כבר מחמת מעותיו ולא נוסף דבר מחמת מה שנדר לו בעל השדה. או אפשר דאפילו שבשעה שמלוה לו על השדה מתנה מ"מ ראיות ה"ה ז"ל ראיה דכיון דהשדה לא נתן לו אלא למשכון ואז התנה לו וא"כ בלא התנאי היה צריך ליתן להבטחת החוב נמצא שלא הוסיף דבר מחמת מה שהוא נודר לו: