לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה יד
המקנה לחבירו קרקע כל שהוא וכו'. בפ' המוכר את הספינה (דף ע"ז) אמרינן אמר רב שני שטרות הן זכו בשדה וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה. עוד הביאו שם להקשות לרב אשי דאמר מילי נינהו ומילי במילי לא קני דהא אם קדם המוכר וכתב את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות וכו' ותירצו אגב שאני וכו'. ודעת רבינו דאע"פ שאמרו שם וזו היא ששנינו משמע דקונה מדין אגב מ"מ הך קנין אינו מדאורייתא דומיא דקנין אגב דסוף דסוף מילי נינהו אלא הוי קנין מדרבנן דומיא דקנין דאורייתא וזהו שאמרו שם וזו היא ששנינו וכו' כלומר דמי לקנין דאורייתא ומפני כן כתב ויראה לי שגם זה יכול למחול כלומר דהוי קנין מדרבנן אבל אם היה סובר רבינו ז"ל דהוי קנין דאורייתא פשיטא דאינו יכול למחול שהרי לעיל תלה טעם מחילת שטר שנמכר משום דהמכירה מדרבנן: