לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ד
וכן ראובן שמכר מטלטלין וכו'. א"א דבר זה אין לו שרש לענין קניה וכו'. דעתו לחלק חילוק רבינו ז"ל אבל סובר דחוב הבא מחמת מכר קנה לענין מי שפרע אבל שאר חוב אפילו מי שפרע ליכא ופירוש דמים שהם כחליפין על דמי שור אינם ידועים וצריך עיון מאין לו לחלק בין מחמת מכר לחוב דעלמא כיון דהוא אינו מפרש פשט דמים שהם כחליפין כדברי רבינו ז"ל:
אבל אם היה לו חוב וכו'. נראה מדבריו דחוב מחמת מכר קונה במטלטלין קנין גמור משום דהוא דבר שאינו מצוי אבל חוב שלא מחמת מכר קונה במטלטלין לענין מי שפרע ובקרקע קנין גמור וכן כתב בפירוש בפרק ז' וא"כ תימה גדול בדברי ה"ה ז"ל דלמה הקשה דבמה קנה והא הנך זוזי ליתנהו בעין נהי דתירץ לחוב מחמת מכר משום דכיון דהוא מחמת מכר ה"ל כאילו לא נתחייב מעולם אבל מ"מ הקושיא עומדת לחוב שלא מחמת מכר איך קונה בקרקע קנין גמור הא הנך זוזי ליתנהו בעין. ועוד תמיה בדבריו מפני דהוו מחמת מכר הוי כאילו לא נתחייבו מעולם ומפני כן קנה איך דחה רבינו ז"ל סוגיא דהאיש מקדש מפני הך סוגיא דהזהב הא יכול לתרץ הסוגיות ולומר דמלוה דהתם הוא שלא מחמת מכר ומפני כן לא קנה דהנך זוזי ליתנהו בעין אבל הך מלוה דפרק הזהב הוא מחמת מכר ומפני כן קנה ולא היה לו לכתוב בפרק ז' דמלוה שלא מחמת מכר קונה בקרקע ואפילו את"ל דסבירא לרבינו ז"ל דהם סוגיות חלוקות דמלוה הנזכרת בהאיש מקדש משמע ליה בין מחמת מכר בין שלא מחמת מכר דאל"כ אמאי לא מוקי שם בפ' האיש מקדש ברייתא דושוין במכר בחוב הבא מחמת מכר מ"מ קשה נהי דאידחייא לה סוגיא דהאיש מקדש במלוה הבאה מחמת מכר מכח הך סוגיא דהזהב דמשמע דמלוה הבאה מחמת מכר קנה אבל בחוב הבא שלא מחמת מכר לא אידחייא לה ולא יקנה כסוגיא דהתם ותיקום אדוכתה מאחר שלא מצינו סוגיא מנגדת לה בהא. ע"ק דבפרק האיש מקדש אמרינן דאי מלוה לאו להוצאה נתנה המקדש במלוה מקודשת ורבינו ז"ל דפסק כאן דקנה במלוה איך פסק בהל' אישות דאינה מקודשת. מיהו לזה י"ל דסובר דליתא לסוגיא דהאיש מקדש אלא לא תלי הא בהא דבפ"ק דקדושין אמרינן דאינה מקודשת במלוה דהמקדש במלוה משמע דהלכתא הכי הוי ומסוגיא דיש דמים שהם כחליפין משמע דמלוה קונה וע"כ צ"ל דלא תלי הא בהא אלא שאני אשה דלא סמכה דעתה. עוד יש לדקדק בלשון ה"ה ז"ל דסובר דטעמא הוא משום דכיון דמחמת מכר נינהו ה"ל כאילו לא נתחייב לו מעות א"כ למה לגמרא לומר משום דהוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן לימא משום דהוי כחליפין ממש דכיון דבא מחמת מכר ה"ל כאילו החליף פרה בשור. ונ"ל לתרץ כל הקושיות ולומר דה"ה ז"ל הוקשה לו כאן בלשון זה אבל בפ"ז ניחא ליה דהתם כיון שהיו מעות בשעת הלואה חשיב ליה כאילו היה בשעת המכר אבל כאן הוקשה לו דמעולם לא היו כאן מעות ובמה יקנה וזה אמרו והא הנך מעות ליתנהו בעולם כלומר דמעולם לא היו כאן מעות ותירץ דכיון דמחמת מכר בא ה"ל כאילו החליף כלומר אע"פ שהפרה שמכר לו אינה בעולם שהרי לא הצריך רבינו ז"ל שיהיה הפרה ברשותו אלא כיון שנתחייב הדמים באותן הדמים קנה דהכי משמע לישנא דאמר דמים שהם כחליפין וחשבינן לה כאילו עתה בעולם והחליף פרה בשור ומכאן למד רבינו ז"ל לכל מלוה דאע"פ שאינה בעולם חשבינן למעות כאילו היו עתה בעולם ומפני כן כתב בפ"ז דמלוה קונה דכי היכי דהיכא שנתחייב לו מעות הפרה חשבינן לפרה כאילו היא בעולם אע"ג דליתא משום המעות שנתחייב לו ממנה ה"ה למעות שהיו בשעת ההלואה דחשבינן להו כאלו היו עתה בעולם. ומ"ש ה"ה ז"ל אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי ר"ל מטעמא דהוי דבר שהוא מצוי ולהכי ליכא אלא מי שפרע לבד אבל אין כוונתו לומר דבמעות הלואה לא שייך לומר דהמעות איתנהו בעולם אלא דאע"ג דאיתנהו משום דהוי דבר שהוא מצוי לא קני ומה שהצריכו בגמרא טעמא דמילתא דלא שכיחא משום דאין כאן חילוף פרה בשור דהפרה ליתא בעולם כדכתיבנא אלא מחמת המלוה חשבינן לה לפרה כאילו איתא וזה נכון בעיני ליישב דברי ה"ה ז"ל והבן: