לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה יא
המקנה עבדים וקרקעות כאחד וכו'. בב"ק (דף י"ב) משמע דלכ"ע אין העבד נקנה באגב אא"כ צבור בתוכו אבל בשמעתא דב"ב ושמעתא דמאה צאן ומאה חביות והיא בהאשה נקנית (דף כ"ו) דאמרינן התם ואמר טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות ואי אמרת בעינן צבורים טפח על טפח למאי חזי וכו' משמע מהתם דאפילו במטלטלי דניידי לא בעינן צבורים ואע"ג דבגמ' דחו התם ואמרו דמאי דאמר מאה צאן הוא לדמי כלומר דמי מאה צאן ומאה חביות היינו למאי דס"ד מעיקרא דצבורים בעינן אבל לפי המסקנא דאמרינן ש"מ לא בעינן צבורים ודאי דברייתא כפשטה ותיקום אדוכתא דר"ל מאה צאן ממש א"כ למדנו דאפילו במטלטלי דניידי לא בעינן צבורים הפך מהסוגיא הנזכרת בב"ק ולזה ראה רבינו ז"ל לדחות הך שמעתתא דב"ק מפני הני תרתי שמעתתא דב"ב דמכר פרה וטלית וכו' והך דמאה צאן וכן הוא דעת הר"א ז"ל בהשגות וזהו שהקשה עליו דלמה בעינן צבורים דהיה לו לדחות הך שמעתתא דב"ק מפני הך דמאה צאן והיל"ל דמטלטלי דניידי שוים למטלטלי דלא ניידי וכי היכי דבמטלטלי לא בעינן צבורים היכא דליכא אגב לפי דעת המחבר ז"ל ה"נ במטלטלי דניידי היה לו לומר כן דלא בעינן צבורים אלא בדלא אמר ליה אגב אבל היכא דא"ל אגב ודאי דלא בעינן ואע"ג דלפי דעת הראב"ד ז"ל אפילו בצבורים בעינן אגב כמו שהקשה לרבינו ז"ל בהשגה הקודמת מ"מ כאן השיג עליו כפי סברתו דלא בעינן אגב היכא דאיכא צבורים. ומ"ש ואיכא דקאי כוותיה כוונתו לבאר מה שכתבתי דבאמת איכא דקאי כוותיה דיש סמך לדבריו משום דבמטלטלי דניידי לא מהני אגב ושמעתתא דב"ק מוכחא הכי אלא ש"מ היה לו לדחות הך שמעתתא דב"ק משום הך דקשיא לן בב"ב תא שמע וכו' וגם מפני שמעתתא דמאה צאן זו היא כוונת הר"א ז"ל. עוד אפשר ליישב דברי הראב"ד ז"ל ולומר דמ"ש אלא כי איתא להך מילתא בדלא א"ל אגב הכי קאמר שמה שנתן הרב הטעם מפני שהעבד מהלך לדעת עצמו כלומר דנייד אין זה טעם כלל דמ"מ לא בעינן צבורים והך טעמא דניידי לא אהני לן אלא במלתא דליכא אגב כגון במשיכה דעבד דלא הוי כמשיכת מטלטלין. אבל במילתא דאיכא אגב מה לי נייד מה לי לא נייד כיון שהוא נקנה באגב ובזה אין צורך לדחוק ולומר דלדבריו של רבינו קאמר כאשר דחקנו בפירוש הראשון:
ואע"פ שאמר לו קנה עבדים על גבי קרקע וכו'. אע"ג דלמ"ד עבדא כמקרקעי דמי לא היה לו לקנות אגב קרקע דקרקע אינה נקנה אגב קרקע וכמו שכתבו התוס'. הרי כבר תירץ ה"ה ז"ל דאינו כמקרקעי ממש לענין זה ומ"מ נראה לי מרהיטת לשון רבינו שפסק כמ"ד עבדא כמטלטלי דמי דהך דקאמר אלא אם היו מטלטלים על גבי העבד וכו' בגמרא אמרו כן כי אמרינן עבדא כמטלטלי דמי כו':