לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ח
האומר לחבירו משוך ותקנה וכו'. ביאור דברי ה"ה ז"ל לדחות קושיית הראב"ד ז"ל הוא דמה שהקשה מקידושין דאמרו שם אחת מכם תתקדש לי יש לתרץ ששם אין האיש אומר לאשה לעשות לה דבר כלומר אין האיש אומר שם לאשה קבלי ותתקדש לי כמו שאומר כאן משוך ותקנה דבהזכירו פעולת המסירה הרי הזכיר תקנה ואיך אמר תקנה בלשון עתיד ובאומרו כן גלה דעתו שאין כוונתו שיקנה במשיכה גם אם היה אומר שם קבל ותתקדש היינו הך דבהזכירו קבלת הכסף הרי הזכיר הקידושין ואיך אמר תתקדש משמע שאין כוונתו שבקבלת הכסף תתקדש אבל התם לא הזכיר קבל אלא נתן סתם ואמר תתקדש לי וכיון שלא הזכיר הפעולה לאו כלום היא וכוונתו שתתקדש עתה וזה פשוט ונכון. וא"ת איך אמר תתקדש שהוא עתיד לזה כתב שר"ל אחר נתינת המעות. ועוד חלק ואמר דהתם התי"ו של נפעל ור"ל תהיה מקודשת אבל הכא אי אפשר לומר דותקנה ר"ל תהיה קנוי דהוא קונה לפרה. ועל הראיה שהביא מעקוץ תאנה מתאנתי הקשה לו דהתם לא הוי כי הכא דהמוכר עצמו אומר משוך ותקנה וכיון שכן היה ראוי לומר משוך וקנה אבל התם הלוקח אומר לגנב בשבת אתה מכרת לי גנבתך ובדמי הגניבה עקוץ תאנים מתאנתי ותהיה קנויה לי גנבתך וזה שאמר ותקנה לי גניבתך ואיך היה יכול לומר שם וקנה גנבתך דאין כוונתו לומר אלא יהיה קנוי לי אבל מ"מ דעת הראב"ד ז"ל היא דהוה ל"ל וקנויה לי גניבתך דהיה לשון הווה: