לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ה
הבהמה בין גסה בין דקה נקנית וכו'. כתב ה"ה ז"ל אבל במסירה לא והוא מוכרח כמבואר בב"י ח"מ וא"כ קשה דבפי"ז מהל' גזילה כתב רבינו ז"ל בהמה של הפקר ושל נכסי הגר אינה נקנית במסירה משמע דדוקא משום דאין דעת אחרת מקנה וכדכתב ה"ה ז"ל אבל בהמת חבירו קנה כמבואר שם בגמ' מוסירה מחבירו קנה וכו' בפ"ק דמציעא וכן קושיא כזאת איתא ברבינו ירוחם ז"ל שכתב בדעת רבינו ז"ל דמסירה לא קנה וכתב שם דמסר עשר בהמות באפסר אחד כשנתן דמיו קנה והם דברים סותרים. ולתרץ הכל אומר דהם מחלקים בין מסירה דאפסר למסירה האמור בפ"ק דקדושין דשם איירי כשאחז בשערה וכו' דאז לא קנה משום דאין דרך הבהמה בכך אבל בפ"ק דמציעא הוי אפסר דדרכה בכך ולכך קנה ואע"ג דבקדושין הזכירו בברייתא בפרומביא שבפיה לאו היינו אפסר האמור במציעא והבן:
מפני שמתחבטת בארץ וכו'. בפרק הספינה אוקמוה בגמ' משום דאי לאו הכי בדבר שדרכו להגביה לא מהני משיכה וכן בגנב כיס והיה מגרר ויוצא אוקמוה בגמ' בכיס גדול דאין דרכו להגביה ורבינו סתם הדברים בפ"ג מהל' גניבה והיה לו לבאר שהוא כיס גדול ולא ידעתי למה לא בארו: