לחם משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה יא
עשיר שאמר וכו'. בהלכות ערכין בפ"ג כתב רבינו ז"ל דין כיוצא בזה ושם הארכתי: אח"כ ראיתי בסמ"ג עשין רכ"א שכתב לשון המשנה מפרק ב' דכריתות וכתב בסוף המשנה ואין השאר עליו חובה כגירסת רבינו שלמה משום עת לה' וכו' ע"כ. ומשם נתבאר דיש גירסא אחרת במשנה והיא והשאר עליו חובה וכוונת המשנה היא שהמעשה מביא לסיוע ממה שאמר לעיל מביא קרבן אחד והשאר חובה ואמר ראיה לדבר שפעם אחת עמדו קינין ביוקר מפני שהיו סבורים שכל הקרבנות היו מחוייבים להביא כדי להכשירם בקדשים והיו צריכין עכ"פ להביא כולם תיכף ומיד בא רבן שמעון ודרש שאין הדבר כן אלא יביא אחד היום להכשירו בקדשים ואח"כ כשיעבור היוקר יביא האחרים דאינם מעכבין אותו להכשירו בקדשים אלא שהם עליו חובה דוקא כיון ששמעו כן הוזלו הקינין שלא היו לוקחים אלא כל אחד ואחד שהיו צריכין להכשירן בקדשים. וגירסא זו נכונה שהמעשה בא לסיוע מה שאמר למעלה. ונ"ל שזו גירסת רבינו ז"ל ולכך פסק השאר חובה מפני שאין כאן משנה ראשונה ואחרונה כדכתב הר"א ז"ל דהוי לפי גירסת רש"י ז"ל:
סליקו להו הלכות מחוסרי כפרה בס"ד:
סוף הספר