לחם משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה· רבי אברהם די בוטון
פרק ה · הלכה ה
שמתנת הראש אינה מעכבת וכו'. מה שתירץ הר"י קורקוס ז"ל דמ"ש רבינו לעיל אם לא נתן לא כיפר היכא דהוא בעין אבל היכא דנשפך לא מעכב הדין עמו והוכרח רבינו ז"ל לכך משום דק"ל דבפ"ק דזבחים אמרינן לריב"נ כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש אם כן הך ברייתא דקא אמרה דלא מעכבי מתנות הראש לא כר"ע ולא כר"י בן נורי דלר"י ב"נ לא כפר מתנות הראש ולר"ע אפילו בהונות לכך הוצרך לתרץ דלענין מתנות הראש יש חילוק בין נשפך ללא נשפך ומכאן יצא לו חילוק זה. ובתוס' ז"ל דרך אחרת לתרץ זה:
שנאמר והנותר בשמן ומיתר השמן וכו'. בפרק הוציאו לו אמרה מתנות הראש לא מעכבת מ"ט אילימא משום דכתיב והנותר מן השמן אלא מעתה הנותרת מן המנחה ה"נ דלא מעכבי ותירץ שאני התם דכתיב מיתר והנותר ופירש"י ז"ל ה"נ דלא מעכבי והא אמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם ע"כ. ואע"ג דרבינו ז"ל בפי"א מהל' פסולי המוקדשין פסק נשאר מעט מן השירים בכשרותן יקטיר הקומץ וא"כ לכאורה נראה דלא היה צריך לתירוץ דיתר ונותר דמשמע טעמא משום דהוי שירי שירים מ"מ כיון דהוא פסק דאם לא נשאר כלל דאין מקטירין את הקומץ ה"נ דלא נשאר כלל לא היה לו לומר דמתנות הראש אינן מעכבות ועל כן צריך לטעמא דהוי שירי שירים: