לחם משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה· רבי אברהם די בוטון
פרק ד · הלכה ג
שירי הלוג אינו נאכל אלא בעזרה וכו' שהרי הוקש לאשם וכו'. לא ידענא מנא ליה הא לרבינו ז"ל דבפ' הקומץ רבה משמע איפכא כדאמרינן התם גבי רומיא דהני ברייתות שהבאתי הא ר"א הא רבנן ר"א דמקיש אשם לחטאת מקיש נמי לוג לאשם רבנן דלא מקשי וכו' משמע דלרבנן דאית להו דשוחט אשם שלא לשמו כשר וכדפסק רבינו ז"ל בפ' שלאחר זה ולא מקשי ליה לחטאת ה"ה דלא מקשי לוג לאשם ואע"ג דהאי שינויא לא קאי הא דרבנן לא מקשי לוג לאשם לא אידחי לפי המסקנא ומנא ליה הא לרבינו ז"ל שכתב שהרי הוקש לאשם ואולי באי זה מקום מצאו ואנכי לא ידעתי:
ואסור לאכול מלוג השמן וכו'. בפ' ב"ש תניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרק הדם נזרק הדם לא נהנין ולא מועלין רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו כלומר מתן שבע ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות וכו' ע"כ. משמע דלרבנן לענין מעילה די בזריקת הדם לבד ולענין אכילה צריך שיתן שבע ומתן בהונות ורבינו ז"ל בפ"ב מהל' מעילה כתב נזרק דם האשם לא נהנין ולא מועלין עד שיתנו ממנו מתנותיו הותרו השירים ופשוט הוא דאותם המתנות שהזכיר שם הם מתן שבע ומתן בהונות ולא הוצרך להאריך שם דסמך על מ"ש כאן: