אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם די בוטון

פרק ט · הלכה יב

הלכה יא

הכחל אסור וכו'. בפרק כל הבשר (חולין דף ק"ט) משנה הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ובגמרא אמר ר' זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר וכו' וא״ד אמר ר' זירא אינו עובר עליו ואסור וכו' כיצד קורעו אמר ר' יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל אמר ליה ר' אליעזר לשמעיה קרע לי וכו' הא קמ״ל דלא בעינן שתי וערב עוד שם אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי (לילתא) והאנן תנן קורעו ההוא לקדרה והא קתני שבשלו בדיעבד אין לכתחילה לא ה״ה דאפילו לכתחלה וכו'. ויש שם בסוגיא שני פירושים האחד פירש״י ז״ל דס״ל דכל שבשלו בקדרה ודאי דאסור דיצא החלב איסור ונבלע וזו סברא פשוטה בכל הסוגיא ואין עליה מחלוקת כלל לדעתו ז״ל ומי שאמר אינו עובר עליו ומותר ר״ל דמתניתין איירי בבשלו כמו שמבואר שם פירוש זה בארוכה וקאמר דרב נחמן דסבירא ליה דמתניתין איירי בבשלו לקדרה ע״כ סבירא כמ״ד אינו עובר עליו ואסור לקדרה ודאי א״א לומר דמותר כדפירש״י ובפירוש האחר שפירשו שם התוספות בשם ר״ת דמחלק בבישלו בקדרה עם בשר להיכא דמבשלו לבדו ורב נחמן דמוקי לקדרה ר״ל לקדרה עם בשר ולכך צריך קריעה ש״ו וטיחה בכותל דקורעו דמתניתין הכי הוי פירושו ואמר לא קרעו ר״ל לא עשה לו דין קריעה אלא קרע שתי או ערב אינו עובר עליו ומותר כלישנא קמא לדידיה בבישול עם הבשר צריך קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ואם לא קרע אלא קצת שהוא שתי או ערב בלא טיחה בדיעבד מותר לא קרעו כלל אפי' בדיעבד אסור. ולבשלו לבדו לכתחילה צריך קריעה קצת ואם לא קרעו כלל בדיעבד מותר וכן הדין לצלי דדין צלי ובישול לבדו שוים וזויקו דאמר ר״נ הוא קריעה קצת ובישול לבדו זהו תורף פירושו. והתוס' האריכו שם לישבו בסוגית הגמרא. וברבינו פירש ה״ה ב' פירושים. הא' דלבישול לבדו צריך קריעה ש״ו וטיחה בכותל לכתחלה ובדיעבד מותר וז״ש ואפשר שכן הוא דעת רבינו וכו' והאחר אשר היה נראה לו לפרש בדבריו עם שלא תפסו לעיקר ה״ה בישול לבדו וצלי שוים. ויש כאן מקום עיון דודאי רבינו א״א שיפרש כפירוש רש״י ז״ל לשום אחד מהפירושים שפירש בו ה״ה ז״ל דהא לרש״י ז״ל כל לקדרה אינו עובר עליו אסור וזה מוסכם ולדבריו אין חילוק בין בישול לבדו ובישול לקדרה ורבינו כתב שבישול לבדו מותר בדיעבד בלא קריעה ואם הוא מפרש כפירוש ר״ת אם נפרש בדבריו דדין בישול לבדו וצלי שוים ניחא דאתי כר״ת ואע״ג דהוא קאמר דהיכא דלא קרעו ובישלו עם בשר אחר אסור ומתניתין קאמרה בבישול לקדרה ר״ל עם בשר דהיכא דלא קרעו אינו עובר עליו ומותר דהכי ס״ל לרב נחמן לפירוש ר״ת ז״ל מ״מ יש ליישב דברי רבינו דאם לא קרעו דקאמר ר״ל דלא קרעו כלל ולכך היכא דבשלו עם בשר אחר אסור ולא קרעו דמתניתין דקאמר דמותר ר״ל דלא קרעו כדין קריעה אלא קצת ולכך אינו עובר עליו ומותר אבל לא קרעו כלל ובישלו עם בשר אחר אסור והכי דייק לשון רבינו דלא קרעו כלל איירי מדלא קאמר לא קרעו ש״ו וטחו בכותל אלא כתב לא קרעו סתם משמע לישניה לא קרעו כלל אבל קרעו מקצת מותר בדיעבד ולכתחילה צריך קריעה ש״ו וטיחה בכותל בבישול עם הבשר כמו שהזכיר קודם ואע״ג דמתניתין קרי לא קרעו ללא עשה דין קריעה אלא קריעה מקצת ורבינו קרא לא קרעו כלל לשון המשנה לחוד ולשון פוסק לחוד ויותר מבואר בלשון לא קרעו שהוא לא קרעו כלל ועוד דמתניתין משום דהזכיר קודם קרעו וכלל לההוא קריעה ש״ו וטיחה בכותל ג״כ כשכתב אח״כ דלא קרעו הוא שלילה מדין הקריעה שהזכיר קודם אבל רבינו לא כלל בלשון הקריעה ש״ו וטיחה אלא הזכיר בפירוש קורעו ש״ו וטחו משמע דתפס לשון הפשוט דקריעה לא משתמע אלא קריעה לחוד ולכך כשכתב לא קרעו הוא דומה מל' הקריעה שהזכיר דהוא קריעה לבד בלי ש״ו. אבל אם רבינו מפרש כפירוש ואפשר שכתב ה״ה א״א לישבו כפירוש ר״ת כלל דלפירוש ר״ת ע״כ דין בישול לבדו ודין צלי שוים דהוא מוקי מתניתין דקאמר קורעו שהוא קריעה שתי וערב שר״ל לקדרה עם בשר משמע דלבדו לא בעינן קריעה שתי וערב וכי פריך והא קתני שבישלו וכו' ע״כ הוי בישול לבדו ועל דא תירץ דאפילו לכתחלה נמי משמע דע״כ לפירושו בבישול לבדו לא בעינן קריעה שתי וערב. ואם נפרש פירוש שלישי בדעת רבינו ונאמר דהוא סובר כרב דקאמר לעיל אינו עובר עליו ומותר והוא מחלק בין בישול לבדו ובישול עם בשר אבל מ״ד אינו עובר עליו אסור אינו מחלק בכך אלא בכל גוונא אסור והוצרך לומר כן משום דבפרק גיד הנשה (חולין דף צ"ח) אמרו וכחל עצמו אסור היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשר והיא גירסת מקצת ספרים משמע דמ״ד מותר ס״ל דמתניתין בבישול לבדו ואליבא דידיה קאמר התם דהיכא דבשליה בהדי בישרא אסור דאי למאן דאמר אסור למה לי היכא דבשליה בהדי בשרא כדהקשו שם התוס' ז״ל ולפי זה רב נחמן דקאמר זויקו לה כחלי ס״ל כמ״ד אסור וזויקו ר״ל צלי וקריעה קצת והקשו והאנן תנן קורעו דמשמע שתי וערב ותירצו דהיינו לקדרה כלומר בין עם בשר בין לבדו דאינו מחלק בכך והקשו והא קתני שבישלו וע״כ האי בשלו רוצה לומר צלי דלקדרה בין לבדו בין עם בשר אסור ותירץ ה״ה דלכתחלה וכו' ולפי זה רבינו פסק דלא כרב נחמן משום דאתי כמ״ד אינו עובר עליו ואסור ותניא כוותיה דמ״ד עובר עליו ומותר ולכך פסק כוותיה ואינו עובר עליו ומותר ר״ל בבישול לבדו וכן פירש הרא״ש ז״ל משם הרי״ף ז״ל וכבר עלה בדעתי לקיים פשט זה בדעת רבינו. אבל שבתי וראיתי כי אי אפשר לומר כן מפני דמה ראה בעל הגמרא ברב נחמן דהקשה לו והא קתני שבישלו וכו' דקושיא זו לא שייכא אלא אם נאמר דס״ל כמ״ד אינו עובר עליו ואסור ומי אמר לו דלא ס״ל כמ״ד אינו עובר עליו ומותר ומאי דקאמרה ברייתא שבישלו הוא בישול דקדרה ממש קאמר דבדיעבד מותר אבל לא לכתחילה אבל צלי אפילו לכתחילה ומניין לו דרב נחמן לא ס״ל כמ״ד מותר בשלמא לרש״י ע״כ סבירא ליה כמ״ד אסור משום דס״ל דלקדרה אי אפשר לומר דמותר דזו סברא פשוטה אבל לדעת רבינו אי אפשר לומר כן דהא מאן דאמר שאינו עובר עליו ומותר אפילו כשהוא לקדרה לבדו קאמר. והר״ן בפירוש ההלכות פירש הסוגיא בדרך אחרת לדעת רבינו ויתיישב הדרך ההוא אפי' למאי דפירש ה״ה ואפשר וכו' אבל מ״מ הוא דחוק בעיני. אח״כ ראיתי בחידושי הרשב״א ז״ל בחולין שפירש הסוגיא כדברי הר״ן לדעת הרי״ף ורבינו וכדעת ה״ה במה שפירש ואפשר וכו' ומ״מ יותר נאות בעיני לדעת רבינו כפירוש ר״ת וכמו שכתבתי תחילה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה