לחם משנה על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ה
השליל הנמצא במעי בהמה וכו'. כתב ה"ה אלמא לרבי יוחנן דפליג עליה ענוש הוא כרת. וא"ת ל"ל הכי הא אפילו ר"ל מודה דלדברי האוסר בחלבו אוסר בדמו וחייב כרת עליו וכיון דרבינו לקמן בפ"ז פסק אסור חלבו שכן כתב דבן ט' חי חלבו אסור א"כ אפילו לר"ל על דמו חייב כרת. וי"ל דהוצרך ה"ה לומר משום דרבינו איירי כאן אפילו בבן שמונה וקאמר דחייב כרת על דם הכנוס בלב והתם כ"ע מודו דחלבו מותר וכדכתב רבינו לקמן ולר"ל לא היה ראוי לחייבו כרת אלא לר"י דאית ליה חיובא דכרת אפילו היכא שחלבו מותר. וכן הקשה לר"ל ממתני' (דף ע"ד) דקורעו ומוציא את דמו ופירש"י אלמא אפילו בן שמונה דלכ"ע חלבו מותר קתני מתני' קורעו וכו' א"כ משמע דלר"י אפילו בבן ח' בדמו חייב כרת וא"ת מאי מקשה ר"י בגמרא לר"ל נימא דמאי דהתיר ר"ל הוי דם האיברים ומאי דקאמרה מתניתין קורעו ומוציא את דמו הוי משום דם הכנוס בלב. וי"ל דדמו כל דמו במשמע. ועוד מה לי דם האיברים לענין חיוב לאו מדם לב לענין חיוב כרת דאי מקרי דם בלב לחיוב כרת ודאי דמקרי דם באיברים לחיוב לאו אבל השתא דתריץ דלא הוי דם לענין חיוב כרת אפילו בלב לר"ל א"ש דיש בו טעם נכון לפוטרו משום דכיון דאין בו שחיטה אין בו דם הנפש ואינו חייב כרת אלא על דם הנפש. ומצאתי כתוב בתשובת הר"ש בר צמח תשובת מהר"ר יוסף ז"ל ששפורט"ש ששאלו ממנו למה בדם השליל כתב רבינו דאפילו לא שלמו לו חדשיו אסור ובחלב כתב דאם לא שלמו לו חדשיו מותר. והשיב דשאני איסור דם מאיסור חלב דבחלב פרט לך הכתוב חלב שור או כשב או עז וחלב השליל אינו חלב שור וכשב ועז אלא חלב אבר שהתירתו תורה מכל דבהמה ופטרתו התורה בשחיטת אמו אפילו בן ט' חי כו' והאריך בזה מאד ומחסרון השואל בסוגית הגמרא שאל על זה דשם בפרק בהמה מבואר דיש חילוק בין חלב לדם מטעמא דקראי:
השליל הנמצא במעי הבהמה וכו'. כתב ה"ה ובהשגות א"א אבל שאר דמו הרי הוא כדם האיברים וכו' אם הגירסא בדברי הראב"ד כמו שהביאה ה"ה אין כאן מקום לספק במה שנסתפק בדברי הר"א ז"ל אם בא לסייע לרבינו או לחלוק עליו דודאי לבאר דבריו בא כיון שכתב לשון אבל שאר דמו הרי הוא כדם האיברים ואח"כ כתב וכן דם היוצא וכו' משמע דהוא כדם האיברים. אבל נ"ל שהגירסא הנכונה בדברי הראב"ד הוא כמו שהביאה בעל מ"ע וכן דם היוצא מבית שחיטתו שהוא מן הריאה ומן הכבד ע"כ. ולא הוזכר בדברי הראב"ד לשון אבל שאר דמו הרי הוא כדם האיברים כמ"ש בספרים והשתא א"ש שנסתפק ה"ה אם הראב"ד תופס עליו במ"ש אבל שאר דמו כדם האיברים וכו' ורצה לבאר דבריו והשיג עליו דהיה לו לפרש, או אם תופס במ"ש חייבין עליו כרת ועל זה כתב וכן דם היוצא וכו' וכונתו לחלוק עליו ולומר דבדם השחיטה חייב כרת. ועל מ"ש הרב או אפשר שבא לבאר וכו' יש לדקדק שגם כן דם שחיטה של כל בהמה אמאי חייב כרת כיון דהוא בא מן הריאה ומן הכבד, אלא שי"ל דאע"פ כן הוא חייב מפני שיוצא מבית השחיטה אבל בשליל אין לפוסלו מטעם שחיטה דאין צריך שחיטה דכל איבריו הם כשחוטים מאי אמרת משום דאתי מן הלב ליתא דאינו בא אלא מן הריאה ומן הכבד וז"ש שהרי בא מן הריאה וכו':