לחם משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יט
נתקדשה לאחר לא נאסרה על יבמה כו'. כתב הרמב״ן וזה תימה בעיני שנחמיר בזו יותר מן האשה וכו' ואם נתגרשה מותרת נמי למקדש. משמע דפשוט לו כן אבל במשנה לא אמרו בפרק האשה רבה אלא אמר לה מת בעליך ונתקדשה לאחר מותרת לחזור לו אבל למקדש אם גירשה זה לא הוזכר במשנה אם הותר ואפילו שאסור לא תיקשי מידי להא דרבנן אלא שאולי פשוט לו להרמב״ן ממקום אחר ולקושיא זו תירץ ה״ה דשאני התם דהוא ברשות והכא שלא ברשות דאם נשאת הכא ברשות כגון שא״ל מת יבמיך ונתקדשה ואחר כך בא יבמה וחלץ לה מותרת למקדש וא״ת א״כ אמאי לא מוקי (בבא ג') [בכה״ג] בגמרא מימרא דשמואל בפרק האשה רבה (יבמות דף צ"ב:) דאמר אם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא ליה כשהקשו התם אתגורי אתגור לימא דאיירי שמואל בגוונא דמתניתין דהתם דנשאת ברשות ולא היה צריך לדחוק ולהפוך המימרא ולומר אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו. וי״ל דמשמע ליה חולץ שחולץ בע״כ כדכתבו שם התוספות ולהכי פריך דאמאי חולץ בע״כ ולכך הפך המימרא והשתא שפיר קאמר נותן גט בע״כ: