לחם משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ה
יבמה שנתייבמה ואמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי וכו'. וכתב ה"ה ופי' ז"ל דהגט זה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפילו לאחר שלשים יום היתה וכו'. קשה דהא אמר שם רב אשי בגמ' (דף קי"ב) התם [כותב] גט לזיקתו הכא [צריך] גט למאמרו ופי' דנתן גט לזיקתו ונפסלה עליו ומחלוקתם הוא דחד אמר דבעל אחר הגט ודי בגט דיש ביאה אחר גט וח"א שצריך חליצה מפני שעדיין לא בעל והשתא תיקשי ליה אמאי לאחר ל' יום מבקשים כיון דאוקי ברייתא דנתן לה גט א"כ היא נאמנת דכיון דאיכא איסורא מוקי איניש נפשיה ואולי לא אמרו כן אלא לומר דר' אמי לא מוקי התם גט לזיקתו הכא גט למאמרו וכו' משום הך סברא וכיון שכן מה שאמר כשגט יוצא מתחת ידה ע"כ אחר כניסה ומ"מ קשה מניין להם שר' אמי ור' אסי חולקים בהא דילמא לא בעי ר' אמי לאוקמי בברייתא ב' גיטין כרב אשי אבל לענין הך סברא לעולם דמודה ליה וגם צריך טעם למה לא פסק רבינו כרב אשי דהוא בתרא. עוד כתב ה"ה והטעם לזה דכיון דאיהו אמר בעלתי וכו' קשה דהא בסוף הלשון כתב לדעת רבינו דאפילו דשניהם אומרים לא בעלתי צריך גט משום דחזקה דאחר שכנסה בעלה ואיך כתב כאן דמשום דאמר לא בעלתי צריך גט, וי"ל דלא כתב ה"ה כן אלא לסתור הגירסא שגורס בדברי רבינו שיכפו אותו לבעול או יוציא בגט וטעמייהו דמהימנינן ליה להך דאמר בעלתי ועדיין לא נחית ה"ה לבאר פירוש זה בלשון רבינו דאחרי כן חדשו ולמד ועוד שמה שאמרו הנהו שניהם וכו' השתא רצה לדחות הגירסא עם הפי' שפירשו רוב המפרשים ולא רצה להכניס עצמו בזה עד לבסוף ודוחק. עוד כתב ועוד י"ל שמה שאמרו הנהו שניהם מודים וכו' לפי זה צ"ל הברייתא דקאמרה הוא אמר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי ה"ה אע"פ שלא אמר בעלתי אלא ששניהם מודים שלא נבעלה שצריך גט ומאי דנקט שאמר בעלתי הוא להודיענו דאע"פ שהוא מתחלה אמר בעלתי והוה ס"ד דכופין קמ"ל כיון דחזר ואמר לא בעלתי צריכה חליצה כלומר מבקשין אבל לא כופין כדכתב רש"י ז"ל וקשה קצת א"כ למה לא פירש רבינו כשאמר ואם היה מודה שלא בעל כופין דבעינן הודאה מתחלה ועד סוף דאי חזר ואמר לא בעלתי אין כופין אלא מבקשין וקצת דמיון יש לקושיית ה"ה שהקשה דאי מאי דקאמר רבינו כופין אותו שיבעול או יחלוץ איירי כשאמר בעלתי היה לו לרבינו להודיענו דין הברייתא ולא אמר שאע"פ שחזר ואמר לא בעלתי שצריך גט אלא ודאי שרבינו איירי באמר לא בעלתי מתחילה ועד סוף ובהכי קאמר דצריך גט והך קושיא נמי שהקשיתי דכוותה היא קשה קצת דהיה לו להודיענו דין הברייתא. עוד כתב ה"ה ז"ל דכיון שכנס מסתמא בעל שמא יאמרו יבמה שנתייבמה יוצאה בחליצה וכו'. לשון זה מגומגם אצלי דנראה דתרי טעמי הוי דטעמא דכיון שכנס מסתמא בעל הוא דאי אמרינן דודאי בעל וטעמא דשמא יאמרו וכו' הוא דאע"ג דאמרינן דלא בעל מ"מ צריך גט שלא יאמרו יבמה שנתיבמה יוצאה בחליצה ולפי טעם שני זה קשה טובא דא"כ כיון דאנן אמרינן דלא בעל אלא מה שצריך גט הוא משום שלא יאמרו אמאי פטרינן לצרה שאמרו לקמן וכי מפני שאנו כופין ומבקשין נאסור צרה וכו' אלא ודאי טעם ראשון עיקר. ואפשר דהך כתבו ה"ה לסניף לטעם הראשון ועכ"פ נראים שני טעמים ואע"פ שהלשון מוכיח שהכל טעם אחד. עוד כתב ה"ה ונ"ל ראיה וכו'. הראיה שהביא מדברי רש"י אע"פ שיש לדחות דמה שאמר רש"י ז"ל דאע"ג דאמרה יבמה לא נבעלתי הוא כשהוא אמר בעלתי ולכך צריכה גט ולא תאסור צרה אבל כששניהם מודים שלא נבעלו אינה צריכה גט ותאסור צרה, מ"מ הביא ראיה ממאי דקאמר דחזקה כונס את האשה בעל לאלתר דכיון שכן אפילו לא אמר בעלתי סמכינן אהך חזקה: