לחם משנה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ח
דינר זהב יש לי פקדון כו'. בגמ' איפליגו רב ושמואל דרב אמר הכפירה לבד שתי כסף זולת ההודאה ושמואל אמר כפירה והודאה שתי כסף ואמרו שם דלרב בשאמר דינר כסף יש לי בידך ר"ל שוה דינר כסף אבל בסיפא דליטרא לי בידך כיון שטענו דבר משקל דוקא קאמר וכן בהזהב זהוב משמע שם אפי' אליבא דרב דדוקא קאמר אבל לשמואל קאמר התם דאפי' בדינר כסף דוקא קאמר והלכתא כוותיה דרב בהא דהכפירה שתי כסף אבל בההיא דשוה או דוקא כתב הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות דאיכא מ"ד דלא הא בהא תליא וקי"ל כוותיה דשמואל בההיא דדוקא והרמב"ן ז"ל כתב דהא בהא תליא וקי"ל כוותיה דרב נמי בפלוגתא דשוה הוי דוקא בהלואה אבל בפקדון כשטוען דינר זהב הפקדתי בידך אפי' רב מודה דהוי דוקא והשתא קשה על דברי רבינו ז"ל דכמאן פסק אי פסק כרב משום דהא בהא תליא והוי שוה ולכך כתב הדין בפקדון כסברת הרמב"ן ז"ל כלומר דדוקא בפקדון הוי דוקא אבל בהלואה הוי שוה קשה טובא למה לא כתב דינא דליטרא וזהב זהוב דאפי' לרב הוי דוקא בהלואה ועוד דהדין שנזכר בגמ' דשוה לא הזכיר והזכיר מה שלא נאמר בגמרא זה ודאי דוחק ועוד דמדהכא מלשון ה"ה משמע דפסק כשמואל שכתב זה נתבאר שם אליבא דשמואל אע"פ שאין זה כ"כ הכרח דלדידן הוי בפקדון כשמואל בהלואה וכיון דמתבאר בגמרא כן אליביה ה"ה לדידן בפקדון אבל מ"מ הקושיות הראשונות במקומם ואם פסק כשמואל דדוקא קאמר אמאי נקט מילתיה בפקדון לישמעינן אפי' בהלואה דדוקא קאמר ומדנקט פקדון משמע דדוקא בפקדון הוי דוקא אבל בהלואה שוה כרב וכחילוק הרמב"ן ז"ל. ונ"ל לומר דרבינו ז"ל מפרש הפך פירוש הרמב"ן ז"ל משום דקשה על דברי הרמב"ן ז"ל מה שהקשה לו הר"ן ז"ל דאדרבה לשון יש לי בידך דקאמר במתניתין משמע פקדון ולכך מפרש רבינו ז"ל דכי פליגי רב ושמואל לא פליגי אלא בפקדון דהכי משמע לשון יש לי בידך אבל בהלואה אפי' שמואל מודה דשוה קאמר אפי' בליטרא ואפי' בזהב זהוב כיון דהוי הלואה ולעיל אמרינן דשוה קאמר וכי פליגי בפקדון דלשמואל הוי דוקא ורבינו ז"ל פסק כשמואל ולהכי הביא מילתיה בפקדון דהוי דוקא ובהלואה הוי שוה אפי' בליטרא וזהב זהוב ונתיישב לשון ה"ה ז"ל והקושיות האמורות:
דינר זהב וכו'. נראה מדברי ה"ה ז"ל שפסק רבינו ז"ל בהא כשמואל דדוקא קאמר וכי תימא לימא דפסק כרב דשוה קאמר ושאני היכא דקאמר פקדון דאז אפי' רב מודה דדוקא קאמר כדכתב הטור ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל וי"ל דאם כן הי"ל לרבינו ז"ל להזכיר חילוק בהלואה ופקדון ולומר דבהלואה שוה קאמר אלא ודאי דאינו מחלק ולאו דוקא נקט פקדון:
מעה כסף וכו'. קשה דלמה לו טעמא דמה שטענו לא הודה לו בלאו הכי ליכא כפירת ב' מעין דלא טענו אלא מעה כסף וי"ל דלאו דוקא נקט רבינו מעה כסף אלא משום דלא נחית כאן להך דינא דכפירת שתי מעין לכך לא חשש לומר שתי מעין ופרוטה וכו' ובודאי דהכי הוי הטענה ולא בא כאן רבינו ז"ל אלא לומר דינא דמה שטענו לא הודה לו: