לחם משנה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה ז
זה הכלל כל שמברכין עליו ברכת המזון וכו'. ודאי דטבל שלא נתקן אין יוצאין בו וק״ו הוא מטבל דרבנן דכתב רבינו בפרק ה' מהל' ברכות דאין מברכין עליו. ובגמרא בפרק כל שעה (פסחים דף ל"ה:) אמרו ת״ר יכול יוצא אדם בטבל שלא נתקן כל צרכו ת״ל וכו' יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ וכו' והקשו בגמ' ואיסורא דחמץ להיכא אזלא ותירצו הא מני ר״ש היא דאמר אין איסור חל על איסור דתניא ר״ש אומר האוכל נבלה ביוה״כ פטור. ולכאורה היה נראה להקשות דכיון דהך ברייתא אתיא כר״ש ולדידיה אין יוצאין בו כדפרישית משמע דפסק כאן כר״ש ופרק שני מהל' שביתת עשור כתב אחד האוכל אוכלים וכו' כגון פיגול ונותר וכו' הרי זה חייב כרת משום אוכל ביוה״כ משמע דפסק הלכה [דלא] כר״ש. והא לאו מילתא היא כלל דאפשר לתרץ דמה שאמר שם בהל' שביתת עשור דחייב היינו כגון דהוא איסור בת אחת או מוסיף או כולל וסמך על מה שכתב סוף פ״י מהלכות מאכלות אסורות ופרק ט״ז מהלכות איסורי ביאה והשתא שפירש פסק כר״ש דאין איסור חל על איסור כגון ההיא דטבל וחמץ דאיסור טבל מעיקרא והדר אתי חמץ דאין שם לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת. זה היה נראה לומר לכאורה אבל כשנעיין בפרק י״ד מהל' מאכלות אסורות אין צורך לכל זה דשם כתב רבינו דיוה״כ חל על איסור נבלה ופיגול משום דהוא איסור כולל שכולל כל האוכלים. והשתא צ״ל לדעתו ז״ל דמה שאמרו בגמרא בפרק כל שעה האוכל נבילה ביוה״כ פטור אינו רוצה לומר פטור מיוה״כ דע״כ חייב ביוה״כ ממ״נ אי נתנבלה מבערב וחל איסור נבלה קודם זה אתי יוה״כ וחל עליו דהוי איסור כולל וא״כ חייב כרת ואי נתנבלה בו ביום דחל יוה״כ קודם כל שכן דחייב טפי על יוה״כ אלא ודאי דמאי דפטור הוא פטור מנבלה ואיירי דנתנבלה בו ביום דחל איסור יוה״כ קודם. והשתא אתי שפיר מה שכתב בהלכות שביתת עשור דחייב כרת האוכל נבלה או פיגול ביוה״כ דחייב ממ״נ כדפרישית וחמץ וטבל כיון דכשחל איסור חמץ על הטבל אין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת להכי קאמר ר״ש דפטור. זה נ״ל מבואר בדעתו ז״ל אבל רש״י ז״ל סובר דפטור מיוה״כ משמע דלא ס״ל דיוה״כ הוי איסור כולל כדעת רבינו: