לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ב
המבייש את הערום וכו'. פשוט הוא דדברי רבינו ז"ל הם כמו שפירשם ה"ה ז"ל דלא כתוס' ז"ל דאל"כ מאי מבייש את הערום דקאמר דאי הפשיטו לא שייך הפשיט את הערום ומאי פטור שייך לומר ביה כיון דענינה לא שייך לכך אלא ודאי ע"כ דהאי בושת הוי שרקק בו או סטרו ואפי' הכי פטור. לכך יש לתמוה על הרב"י שכתב בסימן ת"כ בח"מ דמ"ש ה"ה ז"ל אינו מוכרח בדברי רבינו דהכרח הוא לומר כן כדכתיבנא. עוד כתב שם וכיון דאפוקי ממונא הוא נקטינן כדעת ר"י והרשב"א ז"ל וגם זה תימה דאדרבה כדברי רש"י ורבינו ז"ל הוה לן למינקט דהם פוטרים אותו מבושת אפי' סטרו ורקק בו ודלא כר"י שמחייבו דכל ספקא דממונא אזלינן לקולא לנתבע. ואולי יש ט"ס בדברי הרב"י ז"ל וצ"ל דנקטינן כרש"י והרמב"ם ז"ל: