לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יט
עלו בו צמחים שלא מחמת המכה כו'. הרב בעל כ"מ רצה לקיים הגירסא בדברי רבינו ז"ל דחייב לרפאותו וגורס בברייתא שלא מחמת מכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבתו. ויש להקשות על גירסתו כיון דת"ק מקיש שבת לריפוי בעלו בו צמחים מחמת מכה דאע"ג דלא נתנה מכה לאגר יתירא משום דתנא קרא גבי ריפוי מחייב ליה ושבת מקיש לריפוי כדאיתא שם בגמ' ולכל מחייב ליה בשבת א"כ גם בשלא מחמת מכה כיון דפטריה קרא משבת משום דכתיב רק פטריה מריפוי דאיתקשו להדדי. וע"ק לפירושו וגירסתו א"כ מתני' דקאמר אם מחמת המכה חייב שלא מחמת המכה פטור דע"כ האי פטור בריפוי הוא דשבת עדיין לא הוזכר במשנה כמאן אתיא הא לת"ק בשלא מחמת מכה בריפוי מיהא חייב ור' יהודה מודה בהא ואי רבנן בתראי הא לדידהו אפי' מחמת מכה פטור לריפוי. וע"ק מ"ש שאינו גורס בברייתא יכול יהא חייב לרפאותו דבהי ברייתא קאמר אי ברייתא קמייתא לא גרסינן בה לכלהו אלא יכול אפי' שלא צמחה מחמת המכה ולפי גירסא זו מאי מפרש פירוש של רבינו ז"ל דהיינו לענין השבת לבד בלי שינוי גירסא ואי בברייתא דעבר על דברי רופא ע"כ בההיא ברייתא גרסינן יכול יהא חייב לרפאותו שכ"כ רבינו למטה דאינו חייב לרפאותו וכמו שחילק הוא עצמו דשאני עובר על דברי רופא דאינו חייב לרפאותו אבל היכא דהרופא לא הזהירו חייב לרפאותו א"כ נמצאו כל דברי הרב בכ"מ ז"ל תמוהים ודברי ה"ה ז"ל עיקר. ומה שהקשה לפי גירסת ה"ה ז"ל בדברי רבינו ז"ל דלמאי איצטריך לכתוב עבר על דברי רופא קושיא זו איתא בדברי הטור ז"ל סימן ת"כ והוא ז"ל תירץ שם דתנא והדר מפרש ומספיק זה ג"כ לדברי רבינו ז"ל אלא דמ"מ שינויא דחיקא הוא לכך נראה לומר דאתא לאשמועינן דלא תימא דוקא עבר על דברי רופא בדברים הפשוטים שהם מיני מתיקה שקשים למכה דאז מיקרי פושע אבל אם עבר על מילתא דלא פשיטא כולי האי לא מיקרי פושע וחייב לרפאותו קמ"ל דבכל גוונא דעבר על דברי רופא אינו חייב לרפאותו ולכך לא כתב רבינו ז"ל עבר על דברי רופא כגון שאכל מיני מתיקה כלשון הברייתא אלא עבר על דברי רופא סתמא להודיענו דבכל גוונא שעבר על דבריו אינו חייב לרפאותו ותירוץ זה גם כן עולה לדברי הטור ז"ל דשניהם דעת אחת: