לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה ב
הכהו על ראשו וצבה וכו'. היינו ודאי שאינו יודע לרקד בי כובי דאם יודע לרקד הרי יש כאן ג"כ שבת שהרי הוא ראוי לרקד ונמצא בטל ממלאכה זו וכמ"ש רבינו ז"ל למטה אלא דלקמן איירי ביודע לרקד ואע"פ שלשון שהרי הוא ראוי לרקד משמע דאיירי בסתם עבד ודאי דאין הדבר כן אלא איירי ביודע לרקד דוקא כדכתיבנא:
הכהו במקום שאינו נראה וכו'. אע"ג דבהך חלוקה נמי מצי לאשכוחי תלת דכשהכהו במקום רואים הרי יש כאן שלשה צער וריפוי ובושת מ"מ נקטינן בהכהו על ראשו וצבה גוונא דתלת משום דניחא ליה למינקט תרוייהו שהדבר שלא במקום רואים והוי כולה לדידיה שלא במקום רואים: