לחם משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה יב
נפל ברוח שאינה מצויה חייב בנזק בלבד וכו'. מימרא דרבא ס"פ כיצד הרגל. והתימה על הטור ז"ל שכתב בריש הל' נזיקין סי' שע"ח כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו וכו' ובלבד שלא יהא אנוס כגון אם נפל ברוח שאינה מצויה וכו' משמע מהתם דאפילו נזק אינו חייב דכיון דאיירי הטור ז"ל בהזיק ממון חבירו לא איירי אלא בנזק לבד דהתם לא שייך ארבעה דברים ואעפ"כ כתב שבנפל ברוח שאינה מצויה פטור א"כ הוי הפך דברי רבא האמורים בגמרא ועוד דבסי' ת"כ כתב הטור ז"ל נפל מן הגג ברוח מצויה חייב בארבעה דברים וכו' ואם נפל ברוח שאינו מצויה אינו חייב אלא בנזק והם דברי רבא וא"כ נמצאו דבריו דריש הל' נזיקין סותרים דברי הגמ' ודברי עצמו. ונ"ל לתרץ כי להטור ז"ל הוקשה לו דרוח שאינה מצויה דמי לאונסים גדולים וכיון שאפי' בנזק פטור אונס גדול א"כ היה לו לפטור ברוח שאינה מצויה דלית ליה תירוצא דתירץ הרשב"א ז"ל כדכתב הרב ב"י ז"ל סימן שע"ח דאית ליה דרוח שאינה מצויה לא הוי אונס גדול ומכח קושיא זו אית ליה להטור ז"ל דמ"ש בגמ' נפל ברוח שאינה מצויה חייב בנזק היינו כשעלה לגג והיה יכול ליפול ברוח מצויה וכיון דפשע בעלייתו דהיה יכול ליפול ברוח מצויה אע"פ שלא נפל אלא ברוח שאינה מצויה חייב בנזק אבל כשמתחלה לא היה יכול ליפול אלא ברוח שאינה מצויה הוי אונס גמור ואפילו מנזק פטור ולכך בסי' תכ"א שינה הטור ז"ל סדר הגמרא וכתב תחלה נפל ברוח מצויה וכו' ונתן טעם דלא היה לו לעלות לגג וכו' ואח"כ כתב נפל ברוח שאינה מצויה כלומר כיון שפשע דעלה במקום שיכול ליפול ברוח מצויה אע"פ שלא נפל אלא ברוח שאינה מצויה נזק מיהא חייב ואע"פ שסתם הדברים בריש הלכות נזקין וכתב דנפל ברוח שאינה מצויה פטור אפשר סמך על מ"ש בסי' תכ"א דהיינו דוקא כשעלה במקום שלא היה יכול ליפול מתחלה ברוח מצויה וכדכתיבנא: