אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכו'. התוס' ז"ל בפ"ק דחגיגה (דף ב') חולקים על זה במדבר ואינו שומע דבחגיגה נמי חייב. וא"ת לרבינו ז"ל אמאי לא קתני בברייתא דאמר ר' יוסי שם שיש בשמחה מה שאין בשתיהן וכו' עדיפות אחר בשמחה דחייב בכל אלו מה שאין כן בחגיגה וראיה דפטור בכל אלו. וי"ל דלרבינו ז"ל תנא ושייר אבל לפירוש התוס' ז"ל ניחא דכיון דבחגיגה נמי חייב לא בעי למיתני מה שיש בשתיהן ואין באחד וכמ"ש שם. וא"ת כיון שלדעת רבינו ז"ל תנא ושייר א"כ אמאי לא פסיק כתוספתא דאית לה דשמחה יש לה תשלומין כל שבעה ולא בשאר בשלמא לפירוש התוס' ז"ל מדלא תני לה בברייתא בגמרא משמע דלית לן כתוספתא אבל לפירוש רבינו ז"ל נימא דהתוספתא עיקר והא דלא תני לה משום דתנא ושייר כי היכי דאמרי' בכל הנך. וי"ל דדברי התוספתא לא משמע מן המשנה שאמרה מי שלא חג וכו' דמשמע דבחגיגה קאמר וכן שם בגמ' אמרו נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג דמשמע דבחגיגה איירי וכן בביצה פ"ב אמרו בברייתא אמרו להם ב"ה מה לנדרים ונדבות שאין להם זמן קבוע תאמר בעולת ראיה שקבוע לה זמן אמרו להם ב"ש אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג כו' א"ל ב"ה אף זו קבוע לה זמן משמע בהדיא משום דעולת ראיה יש לה תשלומין ואין התוספתא עיקר ולכך לא פסק רבינו ז"ל כוותיה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה