לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק יא · הלכה כד
שכ"מ שאמר אל תקברוהו וכו'. בפ' נגמר הדין איבעיא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה הוא ולא איפשיטא. ורבינו ז"ל כתב שיקברוהו שאסור להניחו בלא קבורה וכ"כ בפי"ב מהל' קבורה אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו, וקשה א"כ מאי מבעיא לן בפ' נגמר הדין הא כיון שהקבורה מצוה לאו כל כמיניה לומר לא תקברוני וא"כ אמאי לא איפשיטא בעיין. ואולי סובר רבינו ז"ל דמ"מ מבעיא לן שהמצוה שצותה תורה הוא משום כפרה או משום בזיונא והשתא דלא איפשיטא הוי ספק איסורא דהיא מצוה מן התורה ולחומרא וכדכתב שם בעל כ"מ ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל: