לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה כד
הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה וכו'. רבינו מחלק לתרץ השגת הר"א ז"ל דשאני גבי זרעוני גנה דהיה כוונתו להשתכר אבל כאן לא היה כוונתו להשתכר אלא להתנהג כמנהג העיר וצ"ל ג"כ לפי פירושו בהא דאמרינן גבי המוכר פירות נותן לו דמי זרע ולא דמי הוצאה וי"א אף הוצאה ואמרינן שם מאן י"א ותירצו במסקנא דרשב"ג דתניא המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ואפה פת וכו' רשב"ג אומר נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו כו' התם ג"כ עשה להשתכר דכיון דהוא עושה לכבוד אורחיו ודאי עושה כן להנאת כבוד ולהנאת מצוה וכל מה שהפסיד בכך הוי דומה להוצאה דזרעוני גינה דאלת"ה מאי מייתי מהתם הא אפילו רשב"ג מודה הכא דאינו נותן הוצאה משום דהוי להשתכר אלא ודאי התם הוי להשתכר הכבוד או המצוה ואע"ג דהכא שכר החזנים והשמשים לכבוד עשאו לא עשה כן להשתכר הכבוד אלא מפני ששדך ולא יהיה לו בושת לכך רצה לנהוג כמנהג העיר ופשוט הוא ודוק: