לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה יז
כבר ביארנו וכו'. כתב ה"ה ושם חלק הרב ז"ל בין אם היה הבן הגדול וכו' ולא ראיתי שום חילוק בין אם היה הגדול וכו' דשם לא הזכיר חילוק אלא דנשואים שניים וקאמר דהבת בין גדולה בין קטנה ובבן לא הזכיר כלל ואולי גירסא אחרת היה לו שם לה"ה ז"ל בדברי רבינו ומ"מ לפי גירסתנו נאמר דסמך שם על מ"ש כאן:
ודברים אלו לא ניתנו ליכתב וכו'. הר"א ז"ל נראה שמפרש מאי דקאמרו בגמרא ניתנו ליכתב כלומר צריך ליכתב כדי שיגבו ממשועבדין א"צ ליכתב דבלא כתיבה גבי ממשעובדין ותירץ לא ניתנו ליכתב דבלא כתיבה גבי ממשועבדין. וקשה דא"כ איך פריך בגמרא ממתני' דקאמר והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב הא היינו דקאמר רב אשי לא ניתנו ליכתב דבלא כתיבה גבי מנכסים משועבדין. ונראה לומר דהך ת"ש לפירוש הר"א ז"ל הוי סייעתא לרב אשי דקאמר אין צריכין ליכתב ומסייע ליה ממתני' דמשמע בלא כתיבה וקאמר והיא נזונת מנכסים משועבדין ודחי בגמרא הכא במ"ע בשקנו מידו ולא הוי סייעתא. ודומה לזה פירש הרב בעל המאור ז"ל גבי ת"ש דאין כותבין שטר אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהן דלפי פירושו הוי סייעתא ע"ש. וא"ת אמאי לא דחי בגמ' לדעת הר"א ז"ל גבי ההיא דוהיא נזונת מנכסים משועבדין וכן דאיירי בכתב לה ומהני ביה כתיבה וכיוצא בזה הקשה הרמב"ן בספר המלחמות לפירוש בעל המאור. וי"ל דמשמע ליה לגמרא דאיירי בלא כתיבה דהכי משמע פשטא דמתני' תדע לך דהרי בפרק השולח פריך מינה למ"ד לפי שאין כותבין דהא הכא אע"פ שאין כותבין נזונת מנכסים משועבדים משמע דמתניתין משמע ליה הכי לגמרא: