לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק ו · הלכה יד
היו ראויים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים וכו'. כתב הטור ז"ל בסי' ר"מ בשם הרמ"ה ז"ל וכתב הרמ"ה ואם יש בו דברים הראויים לבנים ולבנות יתנו לשניהם וכו'. ונראה דפליג על רבינו ז"ל וסובר דדבר הראוי לשניהם חולקים ולדבריו מפרש הירושלמי שאמר יתנו לבני בנותיו [בכלל] נכלל לדבריו הראויים לשניהם ולהכי קאמר דבנותיו בכלל כלומר שהם חולקים. אבל לרבינו ז"ל לא אפשר לפרש כן אלא כדכתב הרב"י והתימא מהרב"י שכתב שם בספר חו"מ לא הוצרך הרמ"ה ז"ל להשמיענו זה שפשוט הוא בדברי הרמ"ה ז"ל דאין הדבר כן אדרבה חלק עליו רבינו ז"ל כדכתיבנא. וגם יש תימה על הרב בעל הטורים שכתב דברי הרמ"ה ז"ל בסתם ואח"כ כתב שם דברי הרמב"ם ז"ל בסתם כנראה דאינם חולקין ואינו כן כדכתיבנא. ואין לומר במאי דקאמר הרמ"ה ז"ל הוא היכא שלא פירש לבני ומאי דקאמר רבינו ז"ל היכא דפירש לבני דודאי שניהם שוים וכ"נ מדברי ה"ה ז"ל שלמד הא דהיו ראויים לזכרים כו' מההיא דכלתיה משמע דמשמע ליה דשני העניינים שוים פירש ולא פירש: