לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק ג · הלכה ב
מחל לחבירו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדון וכו'. יש לדקדק בדברי רבינו אי ס"ל כהרא"ש שכתב הטור ז"ל בשמו סימן ע"ד אבל אם יש לאדם חפץ ביד חבירו ואומר לו אני מוחל לך החפץ לאו כלום היא אא"כ שיאמר לו אני נותנו לך דמלשון רבינו ז"ל שכתב גבי חוב מחילה וקאמר גבי פקדון או נותן לו הפקדון ולא ערבינהו בחדא דהיל"ל מחל לחבירו חוב או פקדון שהיה וכו' משמע דאית ליה כדברי הרא"ש ז"ל דגבי פקדון לא שייך מחילה אלא לשון נתינה אבל ממ"ש רבינו ז"ל בפ"ה מהל' מכירה נראה בהפך שכתב שם יש דברים הרבה שאינם צריכים קנין וכו' או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו משמע מלשון זה דגבי פקדון שייך לשון מחילה ולכך נראה ליישב דברי רבינו ז"ל דהך דהכא הוי דוקא משום דהוא דוכתא דדינא דמתנה אבל בפ"ה מהל' מכירה אין כוונתו שם אלא לבאר שאין צריך לאותם הדברים קנין ולאו בדוקא נקט מוחל חוב או פקדון אבל לעולם דבפקדון לא מהני אלא לשון מתנה וכדכתב הרא"ש ז"ל וכדדייק לישניה דהכא: