אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה יז

הלכה ד

גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו וכו'. בסוגיא בפ' מי שמת איכא לאתמוהי על מה שתירץ רבא שאני התם דרפויי מרפיין בידייהו אכתי קשיא ברייתא אמאי חייבים להחזיר דאפילו היא מעוברת העובר לא קנה וזה שהחזיק חזקתו חזקה ואפילו שיולד אח"כ העובר אין לו כלום ואמאי חייב להחזיר: וכן קשה על רשב"ם שכתב גבי תירוצא דרבא דרפויי מרפיין וכו' דהא מספקא להו אם יש לו יורשים אם לאו כמו שהוכיח סופו על תחלתו ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת ושמא לא תפיל למאי נפקא ליה מינה דתפיל אפילו תלד כיון דבשעת מיתת הגר לא זכה העובר ואלו החזיקו בנכסים אפילו שיולד אח"כ הולד אינו זוכה כלל. וכן אזיל לטעמיה למטה מ"מ לא מרפין בידיהם כיון ששמעו בו שמת ולא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש וכו' וקושיא זו איתיה ג"כ על פירוש רבינו. וע"ק על רבינו כיון דאביי ורבא הלכה כרבא למה לא הביא רבינו דינא דאיכא בינייהו ששמעו שהפילה ולא הפילה דלרבא קנה. ועוד קשה אמאי לא קאמר בגמרא איכא בינייהו האי דינא היכא דלא נסתלקו מהנכסים כגון שמעיקרא שמעו שמת ואח"כ שמעו שלא מת ואח"כ שמעו שמת שמה ששמעו ראשונה היה אמת ובין שמועה דלא מת לשמועה אחרונה לא החזירו הנכסים דלאביי קנה בחזקתייהו הראשונה ולא נסתלקו מהנכסים לומר דכיון דנסתלקו מהנכסים אבדו חזקתן כטעמא דברייתא ולרבא כיון דרפויי מרפיין בידייהו לא קנה. מיהו הא לאו קושיא היא דה"ה דה"מ למימר הכי. ולקושיא ראשונה י"ל דרבא ס"ל בגמרא דהמזכה לעובר לכשתלד קנה ולא דחי ליה לרב ששת אלא מאי דרצה להוכיח אחד זה ואחד זה קנה דאינו דהמזכה לעובר לא קנה וכיון דלכשתלד אית ליה דקנה ירושה הבאה ממילא לא גרע ממתנה וכיון שכן כשנולד העובר ודאי דקנה דהוי כמו מתנה לכשתלד ומש"ה כתב רשב"ם ז"ל דלכשנולד העובר קנה ומ"מ כתב דקשה ליה מרישא דקאמר חייבים להחזיר (משום) דלמה אנו מחייבים להם להחזיר הנכסים יהיו ביניהם ואם יצא העובר לעולם יתנו לו ואם לאו יהיה שלהם אלא ודאי שהעובר יורש ומיד אבדו חזקתן ומרישא משמע דהמזכה לעובר לא קנה וכדכתב רשב"ם ברישא אלמא המזכה לעובר לא קנה וכן כתב הרב המגיד ז"ל דמרישא שמעינן ליה ומה שמקשה גמרא מסיפא משום דהוי קושיא אלימתא טפי דאפי' אחר שמת העובר לא מהני חזקתן ובזה ניחא הכל. וכי תימא הא נראה דרבינו משמע דאית ליה דהמזכה לעובר אפילו לכשתלד לא קנה מדכתב סתם המזכה לעובר לא קנה ולא חילק ולדבריו אמאי חייבים להחזיר, י"ל דרבינו ז"ל פוסק כאביי דירושה הבאה מאליה המזכה לעובר קנה ודלא כרבא וטעמא דפסק כרבי יוסי גבי תרומה בהלכות תרומות דהעובר פוסל וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' מי שמת שרבינו ז"ל פסק כרבי יוסי ובפ' אלמנה לכ"ג האריך שם הרא"ש ז"ל לתת טעם דודאי ירושה הבאה מאליה העובר זוכה יע"ש, ואע"ג דהרב"י ז"ל בספר ח"מ סימן ר"י תמה על הרא"ש ז"ל שכתב כן ובספר כ"מ כתב שדעתו לפסוק כרבנן מ"מ הרי תירץ שם הרב ז"ל בספר כ"מ להשגת הראב"ד ז"ל דטעמו של רבינו ז"ל הוא משום דאיכא מפילות ואיכא נקבות ולכך העובר אינו פוסל דאם תפיל או תהיה נקבה אין לו חלק עם שאר האחים אבל כאן בין שתהיה נקבה או זכר לעולם יורש וליכא אלא מפילות דהוא מיעוט ולא חיישינן למיעוטא וא"כ אפילו לפי טעמו יש לפסוק כאן דירושה הבאה מאליה זכה העובר ומהך טעמא לא הביא רבינו ז"ל דינא דאיכא בינייהו וכמו שהקשינו בקושיא שנייה משום דלית הלכתא כרבא מהטעם האמור כדכתיבנא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה