לחם משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה א
כגון העשבים והעצים והפירות של אילנות של יער וכו'. כתב ה"ה ז"ל בהשגות א"א דוקא לאותו השבט ע"כ. וכוונתו דלארץ ישראל וכו' וכבר נתבארו וכו'. נראה שהבין הרב המגיד דכוונת הר"א ז"ל להשיג על רבינו ז"ל במ"ש והנהרות והנחלים דאין זה דבר כולל דכבר אמרו ומחכין בימה של טבריה ובלבד שלא יפרוס וכו' וכפי מה שביאר רבינו ז"ל בפ"ה מהל' נזקי ממון לאותו השבט הותר פריסת קלע מה שאין בשאר שבטים וא"כ איך כתב כאן סתם דהנחלים והנהרות הם משותפים לכל בשוה דאינו כן אלא דוקא לאותו השבט הותר לגמרי אבל לשאר שבטים לא הותר פריסת קלע ומפני כן כתב ה"ה ז"ל דזה החילוק אינו אלא בא"י דוקא וסמך רבינו ז"ל על מ"ש שם. אבל קשה לי על זה אם כוונת הראב"ד ז"ל כן לא היה לו לסתום דבריו ולכתוב לאותו השבט דמשמע אבל לשאר שבטים לא הותר כלל וכפי מ"ש אינו כן אלא דוקא פריסת קלע הוא דלא הותר לשאר שבטים. לכך נ"ל כוונת הר"א ז"ל להשיג על רבינו ז"ל במ"ש והעצים והפירות של יער דהם הפקר דאינו כן אלא דוקא לאותו השבט בלבד וטעמו דאמרינן בפ' מרובה תניא ר"ש בן אלעזר אומר תלושים שבהרים בחזקת כל השבטים הן עומדים ומחוברים בחזקת אותו השבט ע"כ. וס"ל להר"א ז"ל דלא פליג ר"ש על ברייתא דלעיל דקאמר ומלקטין עצים בשדותיהם ומלקטים עשבים בכל מקום אלא דמה דקאמר ברייתא דלעיל הוא דוקא לאותו השבט כדאמר ר"ש מחוברים בחזקת אותו השבט ומפני כן השיג על רבינו ז"ל דאינו כמ"ש שהוא הפקר לכל השבטים אלא דוקא לאותו השבט וכר"ש בן אלעזר. אבל דעת רבינו ז"ל דר"ש פליג אתנא קמא ופסק כת"ק ומפני כן לא הזכיר חילוק בין אותו השבט לשאר השבטים וכן דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהשמיטו הך ברייתא דר"ש בן אלעזר משמע דהוי דלא כהלכתא. ואני תמיה על ה"ה ז"ל איך הבין בדברי הר"א ז"ל שכתבתי ועם זה לא היה לו להליץ בעד רבינו ז"ל שכבר ביארו בפ"ה מהל' נזקי ממון דשם לא הזכיר כלל מזה אלא כתב סתם מלקטים עשבים ועצים בכל מקום אפילו בח"ל אבל היה לו להליץ בעדו דטעמו משום דפסק כת"ק ודלא כר"ש בן אלעזר כדכתיבנא: