לחם משנה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי אברהם די בוטון
פרק ב · הלכה יז
היה העדר ביער וכו'. בפרק מרובה מימרא דרבי אלעזר ראוהו שהטמין ופירשו התוס' ורש"י ז"ל דהגנב עצמו נטמן וטעמייהו דמשום הכי פריך והא לא משך דכיון דהיה סבור דהוא עצמו נטמן והלך שם וטבח והבהמה לא זזה ממקומה לכך פריך הכי אבל לרבינו דמפרש דהטמין לבהמה מנין לו דלא הכיש הבהמה ומשכה להטמינה, ומיהו אין זו קושיא דאפשר דהנהיגה בקול והטמינה ולכך פריך הכי ותירץ דהכישה במקל אבל הנהגה בקול לא הוי משיכה בשומר אע"ג דקורא לה ובאה הוי קנין לענין בהמה כדכתב רבינו פרק ב' מהלכות מכירה מ"מ הא לא דמיא ויש סעד לפירוש רבינו מ"ש בגמרא וכיון דראוהו גזלן הוא ואם הוא עצמו נטמן אע"פ שראוהו לא הוי גזלן דהרי זה כגנב בפני שנים וכדהוקשה לרש"י ז"ל והוצרך לידחק ולרבינו ניחא דהוא אינו נטמן אלא הבהמה היא הנטמנת ולכך פריך דכיון דהוא אינו נטמן הוא כגזלן ומשני מכל מקום כיון דמטמין הבהמה הוי גנב: