אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי אברהם די בוטון

פרק ב · הלכה ז

הלכה ב

הקדישו הבעלים וכו'. קשה דרבינו ז"ל פסק כאן כר"י דאמר דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו ובפ' מרובה אמרו דההיא דאמרינן גבי כרם רבעי דהצנועים מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על מעות אלו הוי דלא כר"י דהא הם מקדישין דבר שאינו ברשותם כיון שכבר לקטו אותו ור"י סתמא אחרינא אשכח ופסק דלא כוותיה וא"כ רבינו ז"ל שפסק כאן כר"י איך כתב לההיא דצנועים בפ"ו מהל' מעשר שני ונטע רבעי. וע"ק שכתב שם דההיא דצנועים שאין פודין אותו במחובר דהא משמע מההיא סוגיא דפודין במחובר דהא אמרו שם אלא אימא כל המתלקט ולא דחו אותו בגמרא הא אלא משום דר"י לית ליה ברירה משמע דאי לאו הכי היו אומרים כל המתלקט אע"פ שהיה במחובר וכבר הקשו התוס' ז"ל מתוספתא דמשמע דאין פודין אותו במחובר ותירצו דטעמא דתוספתא משום דבמחובר אין דמיו ידועים מ"מ משמע מסוגיא דמרובה דפודים במחובר. וע"ק למה לא תלה שם הטעם רבינו ז"ל דאין אומרים כל המתלקט משום דאין ברירה דרבינו ז"ל פסק בהל' שמיטה ויובל דאחין שחלקו לקוחין הן ומחזירין זה לזה ביובל משמע דלית ליה ברירה, מיהו לזה י"ל דהוקשה לו כמו שהקשו בתוס' בפ' מרובה דהיה להם לצנועים לחלל כל הכרם בבת אחת במחובר אבל שאר הקושיות קשיא לן. ונראה לתרץ קושיא קמייתא דרבינו ז"ל ראה סתמא דצנועים וההיא סתמא דאין הגונב אחר הגנב וכו' דאשכח ר"י דהוו סתמא אחרינא ודחיקא ליה מלתא לומר דפליגי סתמי אהדדי כמ"ש ר"י ולכך לא ס"ל לרבינו ז"ל בהא כר"י אלא כאביי דאמר שם אי לאו דאמר ר"י צנועים וכו' ה"א צנועים אית להו דר' דוסא וכו' וכתבו שם התוס' ז"ל ולא מן הדין דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדיש וכו' אלא מחמת תקנה וכן רבא אמר אי לאו דאר"י וכו' ה"א מאן תנא צנועים ר"מ וטעמא משום דלענין אחולי אוקמוה רבנן ברשותיה וכיון שכן לדברי אביי ורבא ל"פ סתמי אהדדי ואע"ג דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו טעמא דצנועים הוא מחמת התקנה או מטעמא דרבא וכיון דלדידהו ל"פ סתמי מסתבר ליה לרבינו ז"ל לפסוק כוותייהו ודלא כר"י בהא מלתא לחודא:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה