לחם משנה על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי אברהם די בוטון
פרק א · הלכה ג
לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אע"פ שהבעלים יודעים בשעה שגנב. כן הנוסחא בספרים. ופירוש הדברים הוא כך כיון שאמרנו שהלוקח בחזקה הוא הנקרא גזלן מפני כן הליסטים מזויין כיון שגנב והוא לוקח בחשאי נקרא גנב אע"פ שבידו ליקח בחזקה כיון שהוא לוקח בהחבא ומיטמר מאינשי בתר הפעולה שהוא עושה אזלינן ונקרא גנב אע"פ שהבעלים ראו שגנב. אבל ה"ה ז"ל והראב"ד ז"ל נראה שהם גורסין בדברי רבינו ז"ל בהפך והנוסחא היא כך לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גנב אלא גזלן אע"פ שאין הבעלים יודעים בשעה שגנב. ופירוש הדברים הוא דכיון דאמרנו דהלוקח בחזקה נקרא גזלן לפיכך ליסטים מזויין שגנב אע"פ שגנב בהחבא מ"מ נקרא גזלן כיון דאם יעמדו כנגדו הוא לוקח בחזקה ואע"פ שאין הבעלים יודעים בשעה שגנב וא"כ היה ראוי לקרותו גנב כיון שהוא בהחבא מ"מ נקרא גזלן כיון דהוא לוקח בחזקה כשעומדין נגדו. וע"פ נוסחא זו השיג אותו הר"א ז"ל והליץ בעדו ה"ה ז"ל דאילו לגירסת ספרינו נמצאו דברי רבינו ז"ל והר"א ז"ל הכל אחד והתימה מהרב ב"י ז"ל שכתב בסימן שמ"ח בח"מ כנוסחתנו בדברי הרמב"ם ז"ל וכתב עליו שהראב"ד השיגו וה"ה ז"ל הליץ בעדו ולא שת לבו שהיה לו לה"ה ולהר"א ז"ל נוסחא הפוכה משלנו כדכתיבנא: