לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק יב · הלכה יט
(יח-יט)
בא עד אחד והעיד שמת וכו' באו שניהם כאחד וכו'. עיקר דין זה הוא בפרק האשה שלום גבי מתני' דעד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת כו' שהקשו שם בגמרא (דף קי"ז:) פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים וכו' עד סוף הסוגיא כמו שהובאה בדברי ה״ה והך סוגיא נמי איתא בסוטה פרק מי שקינא (סוטה דף לא:) גבי עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת שהביאו שם הא דר' נחמיה ותירצו למתני' בהאי גוונא דתריצנא לה ההיא וכן בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מ"ז:) גבי עד אחד אומר ראיתי ועד אומר לא ראית הביאו שם הך סוגיא גופא. ועמדתי על דברי רבינו במ״ש כאן גבי אשה ובהל' רוצח פרק ט' גבי עגלה ערופה ובהל' סוטה פרק ראשון גבי סוטה וראיתי בדבריו דברים מתמיהים וכן במ״ש ה״ה כאן יש להקשות טובא והנני מבאר. הנה רבינו כתב כאן דכשהיתרה ע״פ אשה אע״פ שאחר כך באה אשה אחרת והכחישה אותה נאמר דאין דבריו של אחד במקום שנים משמע דסבירא ליה דהא דעולא כל שהאמינוה וכו' אפילו בפסולי עדות איתמר וזה מבואר כאן בדבריו במ״ש בד״א כשהיה העד האחד כו' או שנשאת ע״פ אשה או ע״פ עצמה ובאו שתי נשים וכו' או ב' פסולים כו' משמע דאם לא באו שנים אינן יכולים להכחיש הראשון מפני שאין דבריו של אחד במקום שנים, ויותר מבואר זה במ״ש למטה אשה אומרת מת כו' ואח״כ בא עד כשר משמע דדוקא היכא שבא אח״כ עד כשר הוי הכחשה אבל אם באה אשה אחרת הוי דבריה של אשה הראשונה במקום שנים ואין דבריו של כו' וכן כתב ה״ה בבבא דבא עד אחד נראה שה״ה לאשה אומרת מת כו' וכתב שהוא מוסכם. ובהלכות רוצח מצאתי לרבינו הפך זה שכתב אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית וכו' היו עורפין בין שבאו בבת אחת בין שבאו בזה אחר זה, הרי מבואר שם דאפילו בזה אחר זה יכול להכחיש ולא אמרינן שהראשון חשוב כשנים ואע״פ שהתם נאמנות עד אחד הוא מן התורה וא״כ היה ראוי להאמינו כבשנים טפי מהכא גבי אשה שהוא מדרבנן וכמו שתראה מדברי התוס' שכתבו דשם ראוי יותר להאמין לעד אחד בסוטה מהאשה מהך טעמא. עוד יש להקשות שאיך כתב רבינו שם שאין לחלק בין בבת אחת לזה אחר זה הא תירצו שם בגמרא מתני' דעד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית בפסולי עדות וקאמר מתניתין דעורפין וא״כ דייקינן ואמרינן טעמא דהוו תרי לבסוף הא אי הוי חד לבסוף אין עורפין משום דדבריו של ראשון חשיב כשנים דהכי דייקינן לה התם בגמרא למתני' הא חד וחד וכו' וזה ודאי נראה שהוא מה שהשיגו הראב״ד על ההשגות במ״ש נראה מן הגמרא שזה שבוש. עוד יש להקשות במ״ש שם באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו הרי הם כב' עדויות המכחישות זו את זו שאיך כתב שהוא עדות מוכחשת הא אמרו בגמרא פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים כלומר אפילו שבאו השנים באחרונה וכדפירש״י ז״ל דע״כ לא קאמר עולא אלא חד לגבי חד אבל חד לגבי תרי לא וא״כ היה לו לומר כן ולא היה לו לומר שהוא עדות מוכחשת. עוד יש לדקדק במ״ש בד״א כשהיו שלשתן כשרים וכו' אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג כו' שתי נשים או שני פסולים דבמאי איירי אי בזה אחר זה איך כתב שתי נשים או שני פסולים נראה שעורפין והא אע״פ שעד אחד מכחישם הם באו ראשונה ואין דבריו של אחד במקום שנים שכן כתב הוא גבי עד אחד שבא אחר עד אחד שאין דבריו של אחד במקום שנים והראשון חשוב כשנים ה״נ נימא הכי כיון שהם חשיבי כעד אחד, ואי איירי הרב ז״ל כשבאו בבת אחת א״כ למה כתב גבי עד אחד ראיתי ההורג ושתי נשים וכו' אין עורפין הא כיון שבאו בבת אחת הרי אין דבריו של ראשון (שהוא) חשוב כשנים והוא כעד אחד בהכחשה וא״כ ראוי לומר שעורפין. ודוחק לומר בחלוקה קמא דעד אחד ראיתי את ההורג וכו' איירי בזה אחר זה והחלוקה אחרת של שתי נשים או שני פסולים איירי בבת אחת. ודוחק גדול הוא לומר שדברי רבינו הראשונים הוא בזה אחר זה ודבריו האחרונים הוא בענין האחר דכיון דלשונו סתום משמע דבחד גוונא איירי והראב״ד ז״ל נראה שהבין בדברי רבינו שכל דבריו אלו הם כשבאו בבת אחת ומפני זה כתב עליו בהשגות גבי הך חלוקה דעד אחד אמר ראיתי את ההורג ושנים כו' א״א גם זה שבוש ע״כ. כלומר מהטעם שכתבנו דכיון שבאו בבת אחת נראה ודאי דעורפין דהוי עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא ובחלוקה אחרת שתי נשים או פסולים וכו' הבין ג״כ שהוא בבת אחת והשיג עליו שלא אמרו בגמרא דאזלינן בתר רוב דעות אלא כשבא תחלה העד כשר ואחריו קודם שגזרו ב״ד על פיו באו הנשים אבל אי הוה איפכא שבאו הנשים תחלה והעידו ראינו ההורג וקודם שגזרו ב״ד על פיהן בא העד האחד בהא אזלינן בתר רוב דעות. וזו ודאי סברא בלא ראיה אדרבא יש לי קצת גימגום על סברא זו שהקשו בגמרא דסיפא דב' אומרים ראינו ואחד אומר לא ראיתם דמאי קמ״ל אי בפסולי עדות הא שמענו לה מרישא ותירצו שראו לחומרא אבל לקולא לא קמ״ל ואם כדברי הראב״ד ז״ל מאי קשיא נימא דחדושא רבה אתא לאשמועינן דאפילו שהעד האחרון הוא כשר כיון שהשנים פסולים באו בתחלה אזלינן בתר רוב דעות והוא חדוש גדול אלא שיוכל לתרץ דרצה הגמרא למצוא חדוש אפילו שיהיה העד האחרון פסול דכולה מתני' בפסולי עדות איירי. ובדברי ה״ה במ״ש בהל' גירושין איכא לאתמוהי טובא, חדא במ״ש וממה שלא אמרו ואם נשאת תצא דקדק רבינו וכו' דאין זה דקדוק דהרי למעלה אמרו במשנה גבי אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא וזו שאומרת לא מת לא תנשא וכן אמרו שם עד אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר״מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו והא ודאי דהני אע״פ שלא אמרו אם נשאת תצא דודאי הדין הוא כן וא״כ כיון שכן הוא אין זה דקדוק כאן דאע״ג דלא אמר אם נשאת תצא אפשר דהדין הוא כן ולא חש למתני כמו שלא חששו למעלה אע״פ שהדין כן. עוד קשה דברי רבינו במ״ש דאם נשאת לאותו העד לא תצא דתקשי ליה מההיא סוגיא שהקשה לו הרמב״ן ז״ל קושיא אחריתי זולת קושית הרמב״ן שאינה מתורצת בתירוץ ה״ה ז״ל והוא דלפי האמת שלא מצאו בגמ' חלוק בין רישא לסיפא אלא מפני שברישא עד אחד חשוב כשנים ואין דבריו של אחד בפני שנים נאמנים בסיפא שלא האמינוהו רבנן דשנים גבי גירושין תרוייהו באשת איש קא מסהדי ודאי דקאמר נתגרשה ה״ל חד א״כ עד אחד אומר מת ואחד אומר לא מת בבת אחת דלא האמינוהו רבנן שם כשנים א״כ נקשה ונאמר אמאי אם נשאת לעד לא תצא מ״ש מעד אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דאפילו אם נשאת לאותו העד שנתגרשה תצא והשתא לא שייך לתרוצי דעד אחד האמינוהו רבנן כשנים דהרי כיון דאיירי בבת אחת לא האמינוהו רבנן כשנים דהרי כיון דאיירי בבת אחת לא האמינוהו רבנן כלל וא״כ חזר הדבר להיות כמו עד אחד אומר נתגרשה דתרוייהו בא״א קא מסהדי והאי דקאמר מת ה״ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ואפשר לתרץ לזה דכיון דבזה אחר זה האמינוהו רבנן כשנים לראשון כדי שינשא לאחר א״כ נאמר ג״כ דבעד אחד בבת אחת האמינוהו רבנן להא מילתא בלבד דהיכא דנשאת לו לא תצא. עוד יש לדקדק לפי דעתו של רבינו דאם נשאת לאותו העד לא תצא כשתירץ רב בגמרא ואמר לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר״י דבריו של ר' מנחם בגירושין ולא ראה במיתה א״כ קשה דע״כ אם נשאת לא תצא דקאמר ר״י ע״כ הוא לאחד מעדיה דאל״כ תיקשי מכדי תרי ותרי נינהו וכמו שהקשו לעיל בגמרא וא״כ כיון דהך אם נשאת הוא לאחד מעדיה אמאי נקט שנים אע״פ שיהיה אחד אומר מת ואחד אומר לא מת נמי אם נשאת לאותו העד לא תצא. ואולי י״ל דמשום דבסיפא נקט שנים נקט נמי ברישא שנים. אי נמי לאשמועינן דאע״פ שהם שנים מ״מ לא תנשא לכתחלה אפילו לאחד מעדיה: