לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה כ
מי שהוחזקה אשת איש וכו'. הראב״ד ז״ל כתב בהשגות דדוקא שבאו שני הקולות ביחד וכשאמרו בגמרא (דף פ"א) מ״ט קול ושוברו עמו הוא שיצא ביחד הקול מקודשת ומגורשת וזהו שאמרו בגמרא מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת כלומר שיצאו שני הקולות ביחד. ואיכא למידק לכאורה דפרק י״ז מהלכות איסורי ביאה על מ״ש שם רבינו יצא שמה בעיר שנתקדשה ונתגרשה מן הקידושין חוששין לה כתב שם הראב״ד ז״ל מ״מ אמת הוא דאם הוחזק קול בב״ד שאסורה לכהן משמע דמודה לזה שם דבכל קול היוצא בב״ד חוששין לו אע״פ שיצא אחר קול הקדושין וכאן כתב דלא חיישינן אלא כשבאו שניהם יחד. וי״ל דמ״ש שם זהו כשבאו שניהם יחד וסמך לו על מ״ש כאן אי נמי מה שאמר כאן שצריך שיצאו שניהם יחד הוא להתירה לעלמא מחמת הקידושין אבל לחומרא לאוסרה לכהן אע״ג דלא יצא הקול של גירושין יחד עם הקול של קידושין חיישינן ובהכי מתרצה קושיא אחרת דאיכא בדברי הראב״ד ז״ל דנתבאר בפרק ט' מהלכות אישות והוא בפרק המגרש דכשיצא קול שנתקדשה לפלוני ואחר ימים יצא קול אחר שפלוני קידשה אחר אותו הפלוני צריכה גט מזה ומזה והא התם דהימנינן לנו לקול בתרא להצריכה גט אע״ג דלא יצא יחד עם הקול הראשון א״כ הכא נמי נימא הכי דאי אמרת התם אין קול שני מכחיש לראשון אדרבא הכא אינו מכחיש יותר דאפשר שקידשה ואח״כ גירשה אלא ודאי להתירה לעלמא לא אמרינן הכי אלא לחוש לו בלבד ולהכי כשיצא קול שהיא מגורשת אפי' אחר כמה ימים חיישינן ליה ואסרינן לה אכהן. עוד כתב ה״ה היכא דיצא קול אחר הנישואין דלא אסרינן לה אהך כהן ואם מת נאסרת לכהן שני דלגבי דידיה הוי קלא קמי הנישואין. וא״ת א״כ כשהקשו בגמרא דכי יצא שמה בעיר מגורשת ואסרינן לה אגברא אמאי לא תירצו דהיא נאסרת לגבי הכהן השני ולה״ק דמגורשת וכה״ג תירצו בגמרא בפ' הזורק (גיטין דף פ"א) גבי כתב לה גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו שלח להו תצא והקשו שם תצא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן וכו' ותירצו מאי תצא נמי תצא משני. וי״ל דזה דוחק ועדיפא מינה קא משני: