לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה ו
הרי שנתקדשה ואחר כך בא בעלה וכו' כיון שלא נשאת יאמרו תנאי היה וכו'. וא״ת הא בגמרא בפרק האשה רבה (יבמות דף פ"ט) לא אמרו טעם זה אלא אמר שם רישא דעבדה איסורא קנסוה רבנן סיפא דלא עבדה איסורא לא קנסוה רבנן וא״כ אמאי לא נקט רבינו הטעם האמור בגמרא. וי״ל דרבינו מפרש מה שאמרו שם בגמרא אלא סיפא קדושי טעות הוו רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו. ותירצו קנסוה רבנן והקשו סיפא נמי ליקנסוה וכו' כמו שמפרש התוס' ז״ל דאמרי נשואי טעות ר״ל שסבורה שמת בעלה ולא מת כמו שזה האמת והקשו שם התוס' לימא טעמא דסיפא משום קדושי טעות דכהן ונמצא לוי ולא יוכל להקשות מרישא דאין תנאי בנישואין ותירצו דקדושי טעות לא שכיחי דלא חיישינן לשמא יתלו בקדושי טעות ור״ע לחודיה הוא דחייש להכי לקמן בפרקין גבי ר״ע מוסיף אשת אח וכו' הרי נראה דלר״ע לא צריך לשנויי הני תירוצי אלא טעמא דסיפא משום קדושי טעות מרישא אין להקשות דאין תנאי בנישואין וא״כ רבינו כתב טעם זה משום דאנן קי״ל כר״ע כדפסק רבינו לקמן בבא המתחלת וכן הדין באחין וכו' ולכך כתב טעם זה. או אפשר דמפרש כפירוש רש״י דטעמא דסיפא משום דקדושי טעות דתנאי היה בקדושין. וכ״ת א״כ מה הקשו בגמרא רישא נמי הא אין תנאי בנישואין כמו שהקשו לו התוס'. וי״ל דרש״י ז״ל יתרץ דלא אמרו כן בגמרא אלא לרווחא דמילתא דאפי' תאמר יש תנאי בנישואין רישא עבדה איסורא וכו' אבל לפי האמת דהוצרכו לתרץ אליבא דר״ע דאין תנאי בנישואין כדאמרינן לקמן לא בעינן הך תירוצא דעבדה איסורא ולכך אנן דקי״ל כר״ע מתרצינן סיפא יש תנאי בקידושין ורישא אין תנאי בנישואין ולכך כתב רבינו טעם זה שהוא אמר לר״ע דקי״ל כוותיה: