לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון
פרק י · הלכה א
כל מקום שאמרנו בחבור זה שהגט בטל וכו'. כתב ה"ה וכבר דקדקתי בזה במקומות שנ"ל וכו' כלומר דיש מקומות שכתב רבינו פסול ויש לדון עליהם דאמאי כתב פסול ספק מגורשת הם ותירצו כפי הנראה לו ז"ל:
ואם היה בעלה כהן וכו'. הקשה ה״ה מההיא דבפרק המגרש (גיטין דף פ"ב) ותירץ כפירוש ראשון דלפי שטתו של ר״א השיבו בגמרא. וא״ת למה ליה לתרץ כן נימא דר״י סבור דר״א וכולהו סברי דהך דרשא הוי מקראי ולא הוי אסמכתא ור' ינאי פליג עליה ורבינו פסק כר' ינאי דרביה דר״י הוה וכ״ת א״כ מנא ליה לרבינו דר' ינאי פליג עליה בהא השתא נמי נימא מנא ליה לרבינו דרבנן פליגי עליה דר״א בהא וכפי שטתו השיבו בגמרא אלא מאי אמרת דמסברא משמע ליה דהוי אסמכתא ה״נ נימא הכי ואמאי הוצרך ה״ה לומר דרבנן לדבריו דר״א קאמר. וי״ל משום דהנראה מפשט ההלכה הוא דורבנן לא קאמר ליה ר״י אלא הגמרא קאמר ליה ואי ר' ינאי דסבר דהוי אסמכתא ק״ל מה הקשה גמרא לר״י ורבנן נימא דסברי הוי אסמכתא כר' ינאי אלא ודאי דמשמע ליה לגמרא דליכא מאן דפליג בהא דהוי דרשה גמורה ולכך הוצרך ה״ה לתרץ מה שתירץ ומ״מ ההיא דפרק האשה רבה (יבמות דף צ"ד) דאמר ר״י אמר רב הוה ליה לר״א בן מתיא למדרש מרגניתא וכו' קשה דאי הוי אסמכתא מה הקשה לו לר״ת הא ר״א לא רצה לדרוש אלא דרשה גמורה ולא אסמכתא: