אור ברסלב

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אברהם די בוטון

פרק ז · הלכה כד

הלכה כב

במה דברים אמורים בשהתנה כו' ועוד שהעדים חתומים על הגט הרי הן וכו'. [ק"ל] דא"כ משום דעדים החתומים וכו' וכי היכי דשליח נאמן ה"נ האשה א"כ ליהוי כשליח ודוקא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ אמאי אינה צריכה. וי"ל דמכל מקום שאני הכא דאין אשה מקלקלת על עצמה וכ"ת אם כן מאי לשון ועוד דמשמע טעמא אחרינא הא כולא חדא מילתא היא י"ל דטעמא קמא קאמר דהוי חששא מעליא הך דמזוייף הכא לא חיישינן משום דאין אשה מקלקלת והשתא קאמר דאפילו תאמר דטעמא משום דאין אשה מקלקלא לא סגי מכל מקום כיון דהך חששא לא הוי אלא דרבנן סגי הך טעמא דאין אשה מקלקלא. ועל מה שכתב הרב המגיד ז"ל בשם הרשב"א בכל האוקימתות צריכה לומר בפני נכתב ונחתם וכו' וקשה דלמה הוצרך הרב המגיד ז"ל לכתוב כן בשם הרשב"א הא ודאי הוא מוכרח כן כיון דהוא בא ליישב מתניתין דאמרה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב כו' ודאי דצריך שנאמר שבכל האוקימתות צ"ל כן דאם לא כן איך תירץ מה שהקשה:

במה דברים אמורים בשהתנה עליה הבעל תנאי וכו'. על מ"ש הראב"ד על רבינו דיתקיים בחותמיו קשה עליו סוגיא דשמעתא (דף כ"ו) דאמר אשה מכי מטא לידה גיטא מגרשא. גם מה שהקשה הרב המגיד לדעתו היאך תהיה נאמנת לומר בפני נכתב ובפני נחתם קשה דלדעת רבינו למה היא צריכה לומר כן אם היא נאמנת בלא שתאמר בפני נכתב יש לנו להאמינה משום דהאשה אינה מקלקלת על עצמה וכיון שהיא מביאה את גיטה אין יכול הבעל לערער ואם היא אינה נאמנת אפילו שתאמר בפני נכתב כשעשאה שליח לא תהיה נאמנת דהיא נוגעת בדבר וכמו שהקשה הרב המגיד לדעת הראב"ד. אלא שיש לומר לדעת רבינו דנהי דלא היתה צריכה לומר בפני נכתב וכו' אלא משום דכל שליח צריך לומר כן והיא גם כן שליח לא פלוג רבנן בשליחות וכמו שאמרו בפירקא קמא שלא תחלוק בשליחות ולדעת הראב"ד הוי איפכא דלא היה לנו להאמינה כשהיא תאמר בפני נכתב משום דהיא נוגעת בדבר אלא משום דבכל שליח האמינוהו רבנן משום עיגונא ג"כ האמינוה כשהיא שליח אבל כשהיא לא היתה שליח ודאי שצריך להתקיים בחותמיו לדעתו מה שאמרו בגמרא אשה מכי מטי גיטא לידה כו' הוי פירוש הפך מדברי רבינו דלמה היא נאמנת כשתאמר בפני נכתב כו' כיון דמכי מטי לידה מגרשא לא הויא שליח וצריך שיתקיים בחותמיו והיא אינה נאמנת דבשלמא אם היתה שליח האמינוה רבנן משום דלא פלוג רבנן אבל כיון דאינה שליח לא היה לנו להאמינה כשתאמר בפני נכתב וכו' ותירצו דהיא הויא שליח נמצא דלדעת הראב"ד ז"ל כשתהיה שליח אף על פי שלא היה ראוי להאמינה משום דהיא אינה נאמנת על עצמה האמינוה רבנן משום דהאמינו לכל שליח והצריכוה לומר בפני נכתב וכו' אבל כשהיא לא תהיה שליח צריך שיתקיים בחותמיו כדי שלא יבא בעל ויערער כי היכי דחיישינן בכל גט דעלמא דילמא אתי בעל ומערער אבל אם לא הוה חיישינן לערעורו של בעל מדינא לא הוה צריך וזהו שכתב בפרק י"ג יתקיים בחותמיו אף על פי שלא קרא עליו ערער. ומה מאד תמהתי על הרב מהר"י ן' לב ז"ל שכתב בחלק ב' מפסקיו בפסק ראשון דהראב"ד אית ליה דאפילו לא אתי בעל ומערער אנן חיישינן לזיופא ולכך צ"ל בפני נכתב וכו' דאין כן דעת הראב"ד כמו שכתבתי אלא טעמא הוא משום דחיישינן לערעורו דבעל דאם לא קאמר כן בארץ ישראל אמאי אינו צריך לומר בפני נכתב וכו' נחוש לזיופא אלא ודאי דלא חיישינן. ומה שכתב הרמב"ן ולא וכו' פירוש דבריו כך הוא דהתם חיישינן לקלקולא דילמא אתי בעל ומערער ה"נ ניחוש דילמא ימצא הדבר שקר דלא מת והבעל קיים וק"ל. וא"ת כיון דבין לדעת רבינו בין לדעת הראב"ד ז"ל לא תחלוק בשליחות א"כ בפירקא קמא כשהקשו והא אשה דלא שכיחא ותנן אין אשה עצמה מביאה גיטה וכו' ותירצו שלא תחלוק בשליחות מאי ס"ד דמקשה הא איהו נמי אית ליה שלא תחלוק בשליחות. וי"ל דמאי דקשיא ליה הוא משום דהוא תירץ דיש לחלק באמר פקח ונתחרש מילתא דלא שכיחא א"כ משמע דלית ליה לא תחלוק בשליחות לכך הקשה לו ותירץ שלא תחלוק בשליחות כלומר בשליחות דיכול כדכתבו שם התוספות. עוד כתב הרב המגיד ועוד שהרי האשה שאמרה גירשתני וכו' קשה דשאני התם דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וה"נ אמרי' בממון דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ואם כן שוים הם איסור וממון:

שאם נחוש לדברים אלו וכו'. קשה מה ראיה מייתי מבעל לאשה ושליח דשאני בעל דאמרינן בפרק המביא קמא בעל שהביא גיטו אין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם וכתבו רבינו לעיל בפרק שני הבעל שהביא בידו גט חתום וכו' ופירשו בגמרא טעמא דהשתא מינקט נקט ליה בידיה וערעורי קא מערער עליה וא"כ מה ראיה מייתי משם הא איכא טעמא לחלק כדאמרו בגמרא. וי"ל דנהי דהבעל אינו מערער מכל מקום אף על גב דאיהו שתיק אנן מי שתקינן ואנן הוה לן למיחש אלא ודאי טעמא דלא חיישינן הוא משום דהעמד הגט על חזקתו וליכא למיחש אלא לערעור דבעל משום לעז וכיון דבעל נקיט ליה בידיה לא יערער ויוציא לעז. והשתא מייתי שפיר רבינו דכיון דבבעל אנן לא חיישינן ודאי דאין ראוי לחוש מן הדין אלא משום לעז. וזו היא ראייתו של רבינו ז"ל דלא הוי חששא גמורה ולכך אין לחוש כאן. והרא"ש ז"ל בהשגות הצריך קיום אפילו בלא ערעור ובערעור הבעל דברי הכל צריך קיום וכי תימא אמאי אינה נאמנת אשה עצמה בשיערער הבעל והיא תאמר שהוא גט כשר דהא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ואמאי צריך קיום. וי"ל דשאני התם דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה אבל הכא מעיזה דאיכא גט דמסייע לה: (בדפוה"ק נדפס לעיל בסוף פ"ו) כתב הרב המגיד ובירושלמי אמרו על משנה זו הגע עצמך וכו'. נראה דהביאו הרב המגיד להכריח פירוש רבינו ולדחות פירוש שאר המפרשים שפירשו שכשאמר בגמ' אשה מכי מטי גיטא לידה מיגרשא איירי כשנתקיים הגט ולא פריך אלא דאמאי אינה מגורשת משעה שהגיע לידה מדקאמר מביאה משמע עד שיביאנו בבית דין אינה מגורשת וכו' ובלשון הירושלמי הוא דוחק לפרש כן שאמרו הגע עצמך שעשת עשר שנים במדי ונשאת כלומר דנשאת שם במדי אחר שגירשה וישבה עשר שנים גרושה מי אמרת תצא והא מתניתין בגט שאינו מקויים דאף על פי שהם מפרשים הקושיא בנתקיים הגט מכל מקום המשנה אי אפשר לפרשה אלא בלא קיום הגט דאי לא כן למה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דעל מתני' קאמרו הגע עצמך וכו' משמע בדברי רבינו שאין צריך קיום האשה המביאה את גיטה:

תוכן העניינים

לחם משנה על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה